) היה מוזיקאי נודע 1842־1780( הכנר פרנץ קלמנט בימיו, ילד־פלא שהתבגר והפך לסולן וירטואוז, מלחין, ונגן ראשי ומנצח בתזמורת התיאטרון . שמו זכור כיום גם תיאטר אן דר ויןהוינאי בשל העובדה כי היה, בהיותו בן עשרים ושש, הסולן והמנצח בנגינת הבכורה של הקונצ'רטו בדצמבר 23־ לכינור מאת בטהובן בווינה, ב . בטהובן, שהכירו אישית, כתב עבורו 1806 את הקונצ'רטו ויש להניח שהתחשב בסיגנון נגינתו האופייני, אשר הצטיין - על פי עדויות של בני זמנו - בצליל זמרתי, בהבעה רגישה, בשליטה טכנית מוחלטת, בדייקנות מופתית ובו בזמן גם בהתעלות פנימית. לבטהובן בן השלושים ושש היתה זו תקופה מבורכת ביצירה ואחת התקופות המאושרות בחייו הסוערים. באותה שנה השלים גם את , את הקונצ'רטו הרביעי 4 ' הסימפוניה מס (להצגה 3 ' לפסנתר, את הפתיחה לאונורה מס מחודשת של האופרה "פידליו") ואת שלוש רביעיות רזומובסקי. על פי השמועה סיים בטהובן את הקונצ'רטו ממש ברגע האחרון, אף על פי שרשם סקיצות ורעיונות מפורטים בפנקסו מבעוד מועד. קלמנט לא הספיק לקיים חזרה עם התזמורת, ונאלץ לנגן בקריאה ראשונה מן הדף וגם להנחות את התזמורת. כמנהג אותם ימים בוצעה היצירה הארוכה בשני חלקים, כדי לא לייגע מדי את הקהל. לאחר הפרק הראשון ניגן קלמנט יצירה שכתב בעצמו - וריאציות לכינור סולו המוחזק כלפי מטה - ואחר כך המשיך בשני הפרקים הנותרים של הקונצ'רטו של בטהובן. הקונצרט כלל גם יצירות מאת מהול, הנדל, מוצרט וכרוביני. על אף הממדים הסימפוניים חסרי התקדים קיבל הקהל את הקונצ'רטו באהדה ובהתלהבות, אולם מבקרי מוזיקה ומוזיקאים אחדים הסתייגו ומצאו בו פגמים. כנרים מצליחים באותם ימים חששו להתמודד עם היצירה, הדורשת הבנה מעמיקה ודמיון, ולא רק יכולת טכנית מבריקה. בניסיון להחזיר אותה לאולמות הקונצרטים כתב בטהובן, בעצת ידידו הפסנתרן, המלחין והמו"ל מוציו קלמנטי, גירסה לפסנתר ולתזמורת, שבמרוצת השנים נדחקה לקרן זווית. רק במאי , כשלושים ושמונה שנים לאחר הבכורה 1844 בווינה, נתגלה הקונצ'רטו מחדש כאשר כנר ילד־ פלא הונגרי־יהודי בן שלוש־עשרה, יוזף יואכים, העז לנגנו, ובהצלחה רבה, בקונצרט בלונדון בניצוחו של פליקס מנדלסון. לדברי הביקורת האנגלית "הוא ניגן נהדר, בהשראה ובסמכותיות נדירה." יואכים, שנודע ברבות הימים כגדול הכנרים של דורו, כלל את הקונצ'רטו ברפרטואר הקבוע שלו ובעקבותיו הלכו גם כנרים אחרים. גם ביצירה זו הקדים בטהובן את זמנו. למרות שאין בקונצ'רטו דרמטיות מסעירה, הבולטת בסימפוניות הגדולות שלו, הוא נחשב ליצירה מהפכנית, ציון־דרך וגשר בין הקונצ'רטי לכינור של מוצרט והקונצ'רטו לכינור של ברהמס. כמו יצירות אחרות של בטהובן גם הקונצ'רטו לכינור הוא עולם צלילי בלעדי וייחודי, מעין סימפוניה, במיבנה ובהתפתחות, שבה מוקדש תפקיד מרכזי לכינור סולו, כחלק בלתי נפרד מהמסכת הסימפונית כולה. הפרק הראשון הוא מהיפים והמופלאים שיצר בטהובן, "רומנטי ונשגב", כתיאורו של יואכים. בטהובן נוטל אותנו לגבהים נעלמים ובלתי צפויים. משך נגינת הפרק הוא כמשך נגינת דקות 42־ כ קונצ'רטו ב־רה מז'ור לכינור ולתזמורת, 61 ' אופ )1827-1770( לודוויג ואן בטהובן אלגרו, מא נון טרופו לרגטו רונדו: אלגרו )1998-1934( קדנצות מאת אלפרד שניטקה
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5