קונצ'רטו שלם מאת היידן ומוצרט. הפרק נפתח במבוא תזמורתי נרחב, המתחיל בצורה מפתיעה ומקורית: ארבע נקישות תוף מעודנות שהן כפעימות־לב, החוזרות ומופיעות במהלך הפרק כולו בתזמורת ובתפקיד הסולן. בעקבותיהן בוקע נושא אצילי וחגיגי בנגינת כלי הנשיפה מעץ, המבשרים את הנושא הראשי הזמרתי וכובש הלב ביופיו ובפשטותו. גם נושא זה שב לסירוגין במהלך הפרק בכינור ובתזמורת בגוונים משתנים. כניסתו הראשונה של הכינור, המרקיע לצלילים הגבוהים, אף היא חסרת תקדים. לכנר ניתנת מייד הזדמנות להוכיח את יכולתו בהבעה ובטכניקה. לפני סיום הפרק מנגן הסולן קדנצה והפרק מסתיים רק לאחר שהכינור משמיע את הנושא הראשי בשלמותו ובמלוא הדרו. הדברים פשוטים לכאורה, אך לאמיתו של דבר יש כאן שלמות. יואכים, שניגן את הקונצ'רטו בדבקות ובנאמנות פעמים רבות, תיאר אותו כפלא של מיבנה, יופי שמיימי ושילוב עילאי של הכינור והתזמורת. האפיזודה המהורהרת והמיסתורית ב־סול מינור לפני חטיבת החזרה והסיכום עוררה אצלו תמיד כדבריו "תחושה של יראת קודש". הפרק השני, ב־סול מז'ור, איטי ומתון, באופי של מזמור־קודש, מעין דו־שיח בין הסולן והתזמורת. הוא מבוסס על ארבע וריאציות בסיגנון חופשי. בטהובן מצליח שוב לנצל את הגוון הצלילי של כל אחד ממיתרי הכינור, המעטר בְּרַכּוּת פסוקים מלודיים המנוגנים בכלי קשת מעומעמים ובכלי הנשיפה. הכינור ממשיך להתרונן בנושא משלו - לחן מרטיט ומרגש. בחלק האמצעי מצהירה התזמורת בעוצמה גוברת את הנושא הראשון ותגובתה הרועמת, החוזרת לקראת הסיום, מעוררת מענה מהכינור ברוח של תפילה. פרק זה, המזכיר בחלקו את הפרק השני של הקונצ'רטו הרביעי לפסנתר ולתזמורת מאת בטהובן, עובר בקדנצה הישר לפרק הסיום - רונדו בסיגנון היידן. על הרונדו שורה רוב הזמן הלך רוח עליז. הוא ) של מחול עממי עם 6/8( כתוב במשקל משולש חלק ביניים מינורי, אלגי וחולמני, בנימת ערגה. הנושא הראשי חוזר פעמים אחדות עם קטעי־ ביניים שיש בהם רעיונות חדשים. ספרים ומחקרים אין ספור נכתבו כדי להסביר ולפרש את המוזיקה של בטהובן. לאונרד ברנשטין התייחס בקונצרטים מוסברים ומשודרים, בהרצאות ובמאמרים רבים לפשטות, התכונה הנעלה החוגגת את ניצחונה ביצירות בטהובן. הוא הצביע על כך שבכל ממלכת האמנויות אין למצוא עוד פשטות כמו זו של בטהובן, הקורנת מטוֹהר העטוף בסבך של רגשות אנוש. על פי ברנשטין, השכיל בטהובן, בדומה לגדולי הנביאים, לקטוף מן האוויר את האמת, את התמצית המהותית ואת הנכון ביסודו, ולפתח מהם יצירת מופת, מושלמת ומורכבת, החובקת את כל הניסיון האנושי. בקונצ'רטו לכינור גלומות תכונות אלה כולן. כל כנר אמיתי המכבד את עצמו, מנסה בשלב זה או אחר בחייו להתמודד בהצלחה עם הקונצ'רטו. זוהי "תעודת הבגרות" בעולם הכנרוּת. ישראל דליות
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5