)1904-1841 ( אנטונין דבוז'ק דבוז'ק היה כמעט בן חמישים כאשר כתב את הסימפוניה השמינית. באותה עת מצבו כבר השתפר בעקבות ההכרה והכבוד שהחל לזכות בהם לאחר שנים רבות של מאבקים ועוני. מענק שקיבל כחלק מפרס שזכה בו איפשר לו להתרכז בהלחנת יצירות ללא דאגות להתחייבויות אחרות. דבוז'ק החל לעבוד על הסימפוניה השמינית 8־ והשלים את כתיבתה ב 1889 באוגוסט 26־ ב . ביצועה הראשון התקיים תחת 1889 בנובמבר 1890 בפברואר 2־ שרביטו של המלחין בפראג ב והיא הוקדשה לקיסר האוסטרי פרנץ יוזף. מבין תשע הסימפוניות מפרי עטו של דבוז'ק, השמינית היא השנייה בפופולריות אחרי ("מן העולם החדש"), אם כי 9 ' הסימפוניה מס המיבנה המוזיקלי הבלתי שגרתי שלה גרם לה להיות שנויה במחלוקת בזמנה. היא הולחנה בזמן חופשת הקיץ של דבוז'ק בכפר והנאתו מן הסביבה הכפרית מוקרנת באמצעות המוזיקה. היו פוריים במידה כזו 1889 חודשים אלה של שנת שדבוז'ק התוודה על תסכולו בפני חברו אלואיס גובל, משום שראשו היה "כה מלא ברעיונות" עד כי לא ממש הספיק להעלותם על הכתב במהירות משביעת רצון. ביצירה זו דבוז'ק שחרר עצמו עקרונית מן המסגרות המגבילות של מיבנה הסונטה והלחין מה שנראה כזרימה ספונטנית של רעיונות. הסימפוניה גם מציגה שינוי בסיגנון, ההופך כאן יותר רפסודי מאשר קונטרפונקטי. בעת שכתב את היצירה היה המלחין מוצף בהזמנות ליצירות נוספות. כתוצאה מכך, הוא נמנע מדקויות תזמור, שהיו אולי נדרשות לסימפוניה מורכבת יותר. דבוז'ק עצמו אמר על סימפוניה זו: "[היא] תהיה שונה מהסימפוניות האחרות, עם רעיונות יחודיים, המעובדים בדרך חדשה". הדבר אושר על ידי הרמן קרצ'מר, מנתח מוקדם של יצירות דבוז'ק, שטען כי זו בעצם לא ממש סימפוניה: הנושאים של הפרק הראשון אינם מתפתחים בהתאם לנורמה הסימפונית. עם השינויים הפוליטיים והלאומיים ברבות השנים, מוגדרת כיום יצירתו של דבוז'ק בעיקר כצ'כית. סימפוניה זו היא במוצהר הלאומית ביותר מבין התשע שכתב, פורשת שפע של נושאים שמקורם בפולקלור ומשקפת את יוצרה בריגשיותה החמה ובתמציתה הפסטורלית. הביוגרף הצ'כי של דבוז'ק הסכים כי חשיבותה של הסימפוניה לא נבעה בשל המיבנה שלה, אלא בשל רוחה: "סימפוניה זו אינה בעלת עומק... היא פשוט לירית והיא שרה על יופיה של ארצנו". הסימפוניה השמינית מבוססת ללא בושה על נעימות יפות, עם מעט פיתוח ממשי. דבוז'ק היה נדיב ביותר בנושאים בפרק הפותח. חטיבת התצוגה כוללת לא פחות משמונה נעימות שונות, הנזרקות אל החלל בקלילות ובמהירות. הנושא הראשון מוצג ללא כל הקדמה בגוונים העשירים של כלי הקשת הנמוכים וכלי הנשיפה הנמוכים מעץ בגוון הקודר של סול מינור. טונליות זו מפנה מקומה במהרה לציוציו של החליל בנעימה ב־סול מז'ור, אולם רוב רובו של הפרק נע ונד בקלילות בין המז'ור למינור ונוסך על היצירה אווירת געגועים. נעימת הפתיחה שבה ומופיעה הן בתחילת חטיבת הפיתוח והן בחטיבת החזרה (רפריזה). בחטיבת הפיתוח דקות 36־ כ 88 ' ב־סול מז'ור, אופ 8 ' סימפוניה מס אלגרו קון בריו אדג'ו אלגרטו גרציוזו - מולטו ויווצ'ה אלגרו מא נון טרופו
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5