138 צורך להכניס עצמם לקטגוריה של מוגבלות או לכנות עצמם באופן המציית להמשגה של מש״ה? ובתוך סבך השאלות הללו – כיצד, בכל זאת, נוכל לסייע ולאפשר תהליכי התפתחות זהות-מוגבלות חיובית בקרב אנשים עם מש״ה? בחיפוש אחר תשובות, נשוב לדברים של המנהיגים מהתנועה לסנגור עצמי, בהם מוצג תיאור תהליך גיבוש זהות-המוגבלות החיובית שלהם, הכורך בתוכו הן את קהילת המוגבלויות והן את הגדרתם העצמית: שלב ראשון הוא התביעה להכרה באנושיותו והשמעת קולו של האדם עם מש"ה (אפילו אם מדובר רק באמירת שמו במפגש עם אחרים). שלב שני הינו יצירת קשרים בין-אישיים עם אנשים בעלי חוויות חיים קרובות, במסגרת חברויות או כחלק מקהילה, המספקים תמיכה ליחיד. לבסוף, האדם, כחבר בקהילה, יכול לתבוע מחדש את ההגדרה של מוגבלותו ומשמעותה עבורו, Caldwell,( דבר המהווה מפתח לשינוי אישי וגיבוש זהות-מוגבלות חיובית .)2011 כאמור, ניתן לזהות את הקשר המיידי בין שני גורמים הכרחיים, שמזינים האחד את השני, והם בליבו של הדיון אודות רווחתם הנפשית של אנשים עם מש"ה: הראשון – הצורך של כל אדם להכריע מי ומה הוא בפני עצמו ובפני סביבתו ולקבוע את גורלו. השני – הצורך של כל אדם להיות חלק מקבוצת שייכות, לזהות בה דמויות לחיקוי, להגדיר עצמו בעזרתה ולבסוף ). למעשה, "היציאה Caldwell, 2011( לפעול במסגרתה למען אחרים ) וכפי שעולה אצל 2016 מארון המוגבלות" כפי שהגדירה סמואלס ( ), מתקשרות אם כך באופן טבעי לתהליכים Caldwell, 2011( קולדוואל סנגוריים ארוכי טווח. בעוד עבור מרבית בני האדם תהליכים אלו מתרחשים באופן טבעי, עבור אנשים עם מוגבלות שכלית מדובר לא פעם בהתמודדות מאתגרת כשלעצמה. על מנת להעמיק בהבנה של תהליכים אלו, ואולי גם כדאי לאפשר אותם, יש להציג שני מושגים נוספים – סנגור עצמי וסנגור חברתי/קבוצתי – ואת החשיבות המחקרית והפרקטית של מושגים אלו בעבודתנו עם אנשים עם מש"ה. סנגור עצמי קורפוס המחקר, העוסק באנשים עם מש"ה ובתהליכי סנגור עצמי, מתאר קבוצה שנתפסת לרוב כשקופה וקולה נעדר גם על ידי עמיתיה, המתמודדים עם מוגבלויות אחרות. אנשים עם מש"ה מצאו עצמם נותרים מאחור וקולם אינו נשמע בזירה החברתית, בעוד אנשים עם מוגבלויות אחרות החלו קרן דרור, ענבר ורטהימר-שינה ונצן אלמוג
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5