137 בין הגדרה עצמית לסנגור עצמי ושאינו יודע לקרוא, אך מתכחש לשאר המורכבות בתפקודו, רוצה לחיות בדירה לבדו ומתעצבן חדשות לבקרים כשהצוות "מתערב" בחייו. מיכל יותר רגישה לעצמה ויודעת להגיד שיש לה אי אילו קשיים, פעם אף אמרה "ככה נולדתי, מפגרת", אך תמיד מתנשאת מעל שאר חברי הקבוצה עימם מתגוררת, באומרה: "אני לא כמו השאר". לכולם יש תעודת נכה המעניקה "פטור מתור", בה משתמשים בדואר, בבנק או בסופר, אך לתחושתנו ומניסיוננו כנשות מקצוע, יתקשו לראות ולכנות עצמם בריש גלי אנשים עם מוגבלות שכלית או יחושו גאווה בזהות-מוגבלות חיובית שכזו והעצמה ושחרור כחלק מקהילת המוגבלויות, ובפרט כחלק מקהילת המוגבלויות הקוגניטיביות. אצל מרבית האנשים עם מש"ה כלל לא "ייפול האסימון" בנוגע לזהותם, דווקא בשל הלקות עימה חיים ובשל מנגנוני הסתרה רבים, משפחתיים וחברתיים, הסובבים אותם מיום היוולדם. לעיתים, אם יבינו את המוגבלות שלהם, אף ינסו לייצר הפרדה בינם לבין הקבוצה החברתית עימה מעבירים את ימיהם במסגרת המגורים, העבודה והפנאי, ויחזיקו בדעה ש"הם לא כמו השאר", כפי שמיכל עושה. כנשות מקצוע המלוות אנשים עם מש״ה בתהליכים שונים, שאלות רבות מלוות את עבודתנו. בהיבט הטרמינולוגי, האם השימוש בביטוי "אדם עם מש"ה" מתאים לשיח שלנו עם האנשים? האם מתפקידנו להציע להם שייכות כזו? הביטוי מש״ה עצמו, ובאופן ספציפי הקיצור הנמצא בשימוש ), יצר הגדרה מורכבת ולא ידידותית להבנה MOSHE( בקרב אנשי המקצוע או להגייה של אנשים עם מש״ה. רבים מתוכם חווים אותו כמנכר ומנוכר ומעדיפים ביטויים אחרים, כמו: ״צרכים מיוחדים״. האם מתפקידנו להציע להם להשתמש בביטוי זה? הרי הבחירה בשימוש בו היא של אנשי המקצוע והרשויות, לא של האנשים עצמם, ובכך הוא חושף את מערכת הכוחות בינינו, אנשי ונשות המקצוע, לאנשים עם מש"ה עצמם. נוסף לכך, האם ייתכן כי הצורך בהגדרה הוא כולו שלנו, להרגיע עצמנו בקיומם של סדרי עולם מוכרים – "הם זה הם ואנחנו לא הם"? ומה עמדה זו, אם אכן שלנו היא, אומרת על עבודתנו המקצועית עם אנשים עם מש"ה? בהיבט הזהותי – האם האנשים "מתעלמים" ממוגבלותם או לא מודעים לה? האם הם מתכחשים לזהות זו או בעצם מתעקשים להיות ״כמו כולם״? האם אנו חשות בנוח לדבר עימם ובין עמיתים על שונותם בעיני עצמם ובעיני הסביבה (בה אנו נכללות)? אולי, דווקא תפיסתם את עצמם היא זו הנכונה? הם הרי חווים ומכירים את השלכותיה של המוגבלות השכלית, כנראה טוב מאתנו, ומתמודדים עימה באופן יומיומי. האם יש להם בכלל
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5