רבה זוהי, על כן, סימפוניה "מן העולם הישן". רבות נאמר ונכתב על סימפוניה מפורסמת זו, אולם דבוז'ק עצמו הסתייג מהניסיונות להסביר את יצירתו באורח מילולי וטען שיש לה משמעות מוזיקלית טהורה. רק לאחר שקרא ושמע שוב ושוב את ההשערות בדבר ציטוטים, כביכול, של לחנים עממיים מהמסורת של העמים הילידים והאמריקאים ממוצא אפריקאי, ואפילו משירי־ לכת של סוזה (שנכתבו, למעשה, מאוחר יותר), מג'אז ומבוגי־ווגי, נאות דבוז'ק להשמיע את דברו: "לאמיתו של דבר, לא השתמשתי כלל בנעימות עממיות. פשוט טוויתי נושאים ומוטיבים מקוריים, שגלומים בהם מאפיינים של המוזיקה האינדיאנית, ותוך הפיכת מוטיבים אלה לנושאים פיתחתי אותם עם כל הסממנים של מיקצבים, הרמוניה, קונטרפונקט וצבע תזמורתי מודרניים". לאלה שטענו כי ניתן להבחין בסימפוניה בציטוטים מפורשים משירי־עם מוּכּרים, השיב דבוז'ק שלא השתמש בלחנים כפי שהם וכי רק שאב מהם השראה. הדמיון נובע, לדבריו, מהעובדה שלחנים אחדים כתובים בסולם פֶּנְטָטוֹנִי (סולם בן חמישה צלילים, האופייני לסוגים רבים של מוזיקה אתנית מסורתית). הרעיון לכותרת נבע מגלויית דואר מודפסת "רשמים וזיכרונות מאושרים מן העולם החדש", שדבוז'ק שלח בגעגועים למשפחתו ולידידיו באירופה. , מופנם אדג'והסימפוניה נפתחת במבוא איטי, ומהורהר, המשלב נימת געגועים ורוח דרמטית, ומבשר את הצפוי במהלך היצירה. הנושא הראשי בוקע ועולה בנגינת הקרן ולאחר מעבר באופי של מחול צ'כי, ולאו דווקא אמריקאי, מופיע הנושא הראשי השני, מעודן ולירי בגוון עממי, בחלילים ובאבובים. על לחן זה נאמר שאופיו "אינדיאני", מאחר שהליווי בנוי מצליל אחד החוזר ונשנה; משום שהלחן מוֹדָלִי (כלומר: אינו כתוב בסולם מז'ורי ואף לא מינורי, אלא במוֹדוּס), כמקובל במוזיקה עממית עתיקת-יומין. בעקבותיו נשמעת נעימה נוספת, המזכירה קטע Swing low, sweet : מספיריצ'ואל אהוב ומוּכּר . חטיבת הפיתוח, ברוח צורת הסונטה chariot הקלאסית־רומנטית, שופעת מעוף והתלהבות, המאפיינים גם מחולות כפריים שונים, על פי מיטב המסורת האירופית הסלבית. חידושים הרמוניים מפתיעים וחילופים בין מז'ור למינור מעידים על גישה חופשית ונועזת. הפרק מסתיים בתנופה ובהתרוממות רוח סוחפת. הפרק השני הוא הארוך והנודע מבין פרקי הסימפוניה. לאחר מבוא בסיגנון של כורל, שמנגנים כלי הנשיפה ממתכת, נשמעת נעימה מקסימה, שופעת ערגה וזמרתיות, בנגינת הקרן האנגלית. נעימה זו זכתה לפופולריות רבה כ"שיר דת עממי" בשם "הולכים הביתה" ), המוּכּר למיליוני בני אדם Going Home( שלא שמעו מעודם על דבוז'ק. ברם, שיר זה אינו ספיריצ'ואל, כפי שמקובל לחשוב, אלא מבוסס על לחנו המקורי והבלעדי של דבוז'ק. מילותיו נכתבו בידי ויליאם אדמס פישר, תלמידו של המלחין, ביוזמתו האישית, אחרי שובו של דבוז'ק לבוהמיה. אווירת הלחן הראשי, הענוג והפיוטי, נמשכת ומזמינה נעימה חמה, מרגשת ושופעת הבעה, תחילה בכלי נשיפה מעץ ולאחר מכן בכלי קשת. בעקבותיה מופיע נושא חולמני ופסטורלי, אשר בסיומו המצאה ריתמית מפתיעה, אופיינית למוזיקה אירופית. עתה מגיע תורו של לחן רביעי, הדומה למחול הג'יג העתיק, והפרק מסתיים בנעימה הראשית, כאשר אל הקרן האנגלית מצטרף כינור, וכלי הנשיפה ממתכת חותמים בכורל מפתיחת הפרק. קיצבי בסיגנון מחול סקרצוהפרק השלישי הוא שכולו עליצות, חדווה וניצוצות של שובבות, ואופיו סלבי יותר מאשר אמריקאי. אחרי קטע הפתיחה מופיע נושא מקורי "פראי" בשינוי סולם, כרמז למוזיקת מחול קדמונית. היו שתארו אותו כ"רשמים מחגיגה אינדיאנית". את חטיבת הטריו של הפרק, ניתן לתאר כמחול אוסטרי כפרי מתרונן טריובסיגנון שוברט. חלק הביניים של ה בצהלות שמחה כפרית ובשירת ציפורים, שוב, במיטב המסורת של המחולות הסלביים. בפרק הסיום מטפס דבוז'ק לעוד פיסגה שממרומיה נשקפים נופים סלביים, ולאו דווקא אמריקאים, מרהיבים. בעקבות פתיחה נמרצת מריעות החצוצרות בעוצמה רבה את הנושא הראשי, המרקיע לשחקים וחוזר בתזמורת כולה. במהלך הפרק נשמעים קטעים העשויים להזכיר לחנים עם זיקה אמריקנית, מהם ברוח של ג'אז ושירה עממית. אולם עד מהרה מתמזגים בהם צלילים אירופים מובהקים. יש גם "ציטוט" משיר Three( " ילדים אנגלי, "שלושה עכברים עיוורים ), המקבל בסופו של דבר אופי של Blind Mice מחול סלבי. בפרק זה מוכיח דבוז'ק את מלוא כישרונו ותבונתו בחזרה מוצלחת ומפתיעה על נושאים משלושת הפרקים הקודמים (בפרק השני העלה את הנושא הראשי מהפרק הראשון
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5