36 מהיכרותו עם המוזיקה האמריקאית של גרשווין, של פסנתרן הג'אז הוירטואוז ארט טייטום, דיוק אלינגטון ועוד, וגם מהיכרותו המוקדמת עם סקריאבין, עוד לפני עזיבתו את רוסיה. המאפיינים יוצאי הדופן של הקונצ'רטו מרמזים על סוגיות של מאבק וקבלה ואת תחושת העקירה שלו ממולדתו. הפרק הראשון נפתח באופן דרמטי על ידי התזמורת עד להופעת הנושא הראשון בנגינת אקורדים בפסנתר. לאחר מכן מופיע הנושא השני, חסר המנוחה אך הלירי, המתפתח בסגנון של רפסודיה המגיעה לשיא גדול וממושך לפני סיום הפרק באופן יחסית פתאומי. הפרק השני כולל נושא מרכזי נוגה ונוסטלגי, המשוחזר בחוסר מנוחה בסדרה של סולמות שונים. בהמשך מופיע נושא חדש, דרמטי ומלא זעם עד לחזרתו של הנושא הראשון המסיים באופן רגוע את הפרק. כניסה חדה ופתאומית של התזמורת ולאחריה ריצה דרמטית בנגינת הפסנתר פותחים את הפרק האחרון ומובילים לנושא המרכזי שלו, החוזר במספר ואריאציות בווירטואוזיות ומערבולות חסרות יציבות קצבית כמו רכבת הרים. הנושא השני הלירי מופיע לאחר מכן ומביא לשיא שלאחריו אתנחתא קצרה של אקורדים כמיטב סגנונו של המלחין, ובעקבותיהם מעבר מלנכולי לקראת חזרה לנושא הראשון המהיר, והקודה המבריקה המובילה את היצירה לסיומה. הקונצ'רטו הזה הוא תמצית מפוארת של כל הקונצ'רטי שחיבר רחמנינוב לפניו והוא עשיר באפקטים צליליים מרתקים ויוצאי דופן המציגים את יכולתו של רחמנינוב באופן מובהק. זו מוזיקה שצריך לשקוע בה ולהיסחף אחריה. אם נקשיב היטב, נוכל כבר לשמוע רמזים לרפסודיה על הנושא של פגניני. 30 ברה מינור לפסנתר ולתזמורת, אופ' 3 קונצ'רטו מס' - אלגרו מה נון טנטו - אינטרמצו. אדאג'יו – אטקה סוביטו - פינאלה. אלה ברווה , שבו זכה לחוזים רבים 1909 רחמנינוב חיבר את הקונצ'רטו השלישי לפסנתר ולתזמורת לקראת סיבוב ההופעות שלו בארה"ב בכסולן וכמנצח עם כמה מהתזמורות היוקרתיות ביותר בארה"ב, כולל אלו של בוסטון, שיקגו, פילדלפיה, בולטימור וניו יורק. רחמנינוב שיווק את הקונצ'רטו השלישי בחוכמה כשאמר ש"הוא נכתב במיוחד עבור אמריקה". הוא הקדיש את היצירה לחברו הטוב, יוזף הופמן, שנחשב בעיני רבים לפסנתרן הטוב בדורו. עם זאת, הופמן מעולם לא ביצע אותו, וקבע כי "לא היה בשבילו". . בינואר 1909 בנובמבר 28 רחמנינוב הופיע בביצוע הבכורה של הקונצ'רטו בניו יורק עם התזמורת הסימפונית של ניו יורק, בשלאחר מכן הופיע עם התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק, בניצוחו של גוסטב מאהלר. במשך עשורים רבים הקונצ'רטו נזנח לטובת הקונצ'רטו השני הקצר וההדוק יותר מבחינת המבנה שלו. הקונצ'רטו השלישי הוא יצירה עמוקה יותר, מלאה במכשולים וירטואוזיים וקדנצות ארוכות. הביקורות הראשונות ליצירה לא היו אלה שרחמנינוב ייחל להן והוא אמר שייתכן שהיצירה היתה מתקדמת מדי לתקופתה. כמו יצירות אחרות שלו, גם כאן ערך רחמנינוב את הקונצ'רטו וקיצץ חלקים שונים, דבר שאמנם החזיר אותו לבמות אך בסופו של דבר גם חיבל מעט בערכו האמנותי. אולם מאז הרבע האחרון של המאה דקות. הקונצ'רטו התפרסם שוב והפך פופולרי 45 העשרים, רוב הביצועים של הקונצ'רטו היו של גרסתו המקורית, האורכת כ- . רחמנינוב אף אמר כי הורוביץ ביצע את הקונצ'רטו שלו טוב 1920 בזכות ביצועיו של ולדימיר הורוביץ הצעיר, החל בשנת יותר ממנו, ומאז לא ניגן את היצירה שוב בהופעה חיה. מאז, הפופולריות של הקונצ'רטו הלכה וגדלה. אירוע פתיחה
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5