)1 8 9 7 - 1 8 3 3 ( י ו ה נ ס ב ר ה מס 6 8 ' ב ־ ד ו מ י נ ו ר , א ו פ 1 ' ס י מפ ו נ י ה מס און פוקו סוסטנוטו - אלגרו אנדנטה סוסטנוטו און פוקו אלגרטו א גרציוזו אדג'ו - אלגרו נון טרופו מא קון בריו ברהמס נחשב בילדותו לילד־פלא, אך הוא לא הופיע באולמות יוקרתיים ובטרקלינים מפוארים אלא נאלץ לעזור בפרנסת משפחתו בנגינה כפסנתרן במסבאות ובבתי מרזח ברובע המספנות של המבורג, לא הרחק מהסימטה הדלה שבה נולד בדירה צנועה ופשוטה, וגדל בתנאים של עוני ומחסור. ברהמס בקושי למד בבית הספר ואת השכלתו המקיפה והמרשימה רכש בעיקר בכוחות עצמו. אולם, הוא מעולם לא התכחש לילדותו ולמוצאו הצנועים והיה גא במשפחתו, שהעניקה לו רוב אהבה ואושר למרות המצוקה הכלכלית. אין ספק שניסיונות הילדות וימי הנעורים, וההתמודדות עם הגורל ותלאות החיים השפיעו על ברהמס ועל יצירתו כל חייו. מטבעו היה ענו, נדיב ואנושי, אולם גם שנון ועוקצני למדי ולעיתים חסר סבלנות כלפי יהירות ואטימות שגילו אנשים בסביבתו. הוא הסתייג מטקסים וממעמדי ראווה וסייע בכל מאודו למוזיקאים שאותם החשיב, ובראשם המלחין אנטונין דבוז'ק, וכן תרם בנדיבות למטרות צדקה. ברהמס השקיע עמל רב בכתיבת הסימפוניה הראשונה שלו. הלחנתה ארכה, כפי שסיפר בעצמו, כעשרים שנה עד לסיומה, לאחר "חבלי לידה" קשים , כאשר היה בן ארבעים ושלוש. הוא לא 1876 בסתיו הותיר טיוטות ורישומים, ולכן אין לדעת מה היו לבטיו ושיקוליו בתהליך ההלחנה. בביצועי הבכורה של הסימפוניה באנגליה, בקיימברידג' ובלונדון, , על פי כתב 1877 בניצוחו של יוזף יואכים, במארס היד שנתן ברהמס כשי לאוניברסיטת קיימברידג', , בגירסה שונה אנדנטה סוסטנוטונוגן הפרק השני, במקצת מהגירסה הסופית המוּכּרת כיום. אולם ברהמס פסל את הגירסה שנוגנה באנגליה. הוא גם סרב בעקביות לשוחח על יצירותיו ולהסבירן. למישנה הזהירות וללבטים בכתיבת הסימפוניה היו כמה סיבות אפשריות: בראש ובראשונה - יראת הכבוד, שגבלה בחרדת קודש, שרחש כלפי הסימפוניות והרביעיות לכלי קשת מאת בטהובן. נוספו לכך השאיפה לשלמות, תחושת האחריות, כושר השיפוט והביקורת העצמית - תכונות אופייניות באישיותו. "אין לך מושג כיצד זה לשמוע תמיד את הענק צועד מאחוריך", אמר למנצח הרמן לוי. אכן, אין ספק שברהמס ראה לנגד עיניו את דמותו של בטהובן כמופת האידיאלי ביצירת סימפוניות מופלאות ומושלמות. ברהמס, שכבר זכה למוניטין כמלחין, התלבט, שינה ותיקן מחשש להשוואה ישירה עם בטהובן. נגינת הבכורה של 1876 בנובמבר 4־ הסימפוניה הראשונה היתה ב בקרלסרוהה, בניצוח אוטו דסוף. הביצוע הראשון בדצמבר באותה שנה. ברהמס לא 17־ בווינה היה ב איכזב את מוקיריו, הוא הצדיק את הציפיות והוכיח שליטה מוחלטת בהלחנה סימפונית. לאחר ביצוע הבכורה היו שכינו את הסימפוניה "העשירית של בטהובן". ברהמס, כמובן, ראה בכינוי זה מחמאה ראויה לשמה. המנצח הדגול הנס פון בילוב הצהיר: "כעת יש לנו את שלושת ה־ב' הגדולים: באך, בטהובן וברהמס." מתנגדיו של ברהמס בזמנו (רובם חסידים קנאים של ריכרד וגנר) טענו שהוא מסורבל, נעדר כושר המצאה, שמרן, חושש לקחת סיכונים. הם לא השכילו להבין אז שגדולתו של ברהמס היא דווקא בכושר ההמצאה, בדמיון וביכולת הנדירה לפתח את האפשרויות הגלומות בנושאים וברעיונות מוזיקליים בסיסיים. הוא ממצה במלאכת מחשבת את הסגולות דקות 45־ כ
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5