נעימת קלרינט שלווה ורבת הבעה פותחת את הפרק האיטי, אך אי שקט עצור זוחל אל תוך המוזיקה ומתפרץ בחטיבה האמצעית הגועשת, המזכירה באווירתה את הפרק הראשון. בחטיבה המסיימת של הפרק שבה השלווה לשרור, ההתרגשות שוככת והצלילים גוועים חרש עד לדממה מוחלטת. בסימפוניה זו אינו עליז או קליל, כמקובל סקרצוה , אלא אנרגטי, מתפרץ ומתוח כמו סקרצובפרקי הפרק הראשון. חטיבת הטריו רעננה וקלילה יותר הן באווירתה והן במירקמה. הפרק המסיים, בדומה לפרק הראשון, בנוי כפרק אלגרו־סונטה מסורתי, אך בעוד שהמתח פינלהבפרק הראשון התפוגג לדממה, העימות ב מסתיים בצלילי ניצחון. הרוח ההרואית השורה על הסימפוניה ניכרת מיד בתחילת הפרק. הוא נפתח בנושא שופע ערגה וחוֹם בנגינת הצ'לי, הקרנות והקלרינטים. הנושא השני, צוהל ומתרונן, מרמז על אפשרות של תוצאה חיובית למאבק הסימפוני. תיבות הסיום האופטימיות של הסימפוניה מביאות שוב את הנושא שפתח אותה ומבליטות אותו בעוצמה ובחגיגיות, הפעם בסולם מז'ורי. אורלי טל
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5