)1962-1875 ( פריץ קרייזלר ויוולדי היה לקונצ'רטו מה שהיידן היה לסימפוניה ומה ששוברט היה לשיר האמנותי. הם לא המציאו ז'אנר חדש מאפס, אלא הצטיינו בסוגה קיימת עד שהיא עברה משולי הבמה ללב העשייה האמנותית. הקונצ'רטו לאחר ויוולדי כבר לא היה סוגה שאפשר להתעלם ממנה, וכמעט כל המלחינים הגדולים שבאו אחרי ויוולדי, מבאך עד ליגטי, מהנדל ועד מסיאן, ניסו את כוחם בה. "הכומר האדום", כפי שכונה בשעתו, כתב מאות קונצ'רטי. הפופולריות שלהם ידעה מהמורות רבות, התעלמו או זלזלו בהם במשך שנים, אבל כיום הם שוב זוכים להערכת המוזיקולוגים ולאהבת הקהל. קשה לחשוב על יצירה פופולרית יותר מ"ארבע העונות"! אחד הכנרים שבוודאי ניגן קונצ'רטי מאת ויוולדי היה הווירטואוז האוסטרי־אמריקאי פריץ קרייזלר. הוא נחשב לאחד מגדולי הכנרים בזמנו, וגם הלחין ועיבד לא מעט יצירות לכלי. את הקונצ'רטו ב־דו , אם כי ייתכן שהוא 1927 מז'ור הוא פרסם בשנת הולחן כמה שנים לפני כן. זו הייתה תקופה בה פרחה הניאו־קלאסיקה, זרם שהתעורר אחרי זוועות מלחמת העולם הראשונה וביקש לחזור למודלים של העבר, בייחוד לקלאסיקה הווינאית ולבארוק. אולם בעוד המוזיקה הניאו־קלאסית של סטרווינסקי, הינדמית ושנברג משלבת בין לשפה המוזיקלית של 18־ המודלים של המאה ה , קרייזלר ביקש להיות הרבה יותר 20־ המאה ה הוא טען בתוקף 1935 נאמן לעבר. למעשה, עד שויוולדי הוא זה שכתב את הקונצ'רטו, כפי שטען שמלחיני עבר אחרים כתבו יצירות שהוא הלחין .20־ עוד בשנים הראשונות של המאה ה הקונצ'רטו מחקה את סיגנון ויוולדי דרך כמה מאפיינים עיקריים. ראשית, המימדים שלו: הן משך הזמן והן התזמור של הקונצ'רטו תואמים את אלה של יצירות ויוולדי. לא מדובר בקונצ'רטו דקות בליווי תזמורת 40־ רומנטי בן למעלה מ דקות 12 סימפונית מלאה, אלא ביצירה בת בליווי כלי קשת ועוגב בלבד. נוסף על כך, צורת הקונצ'רטו תואמת את הצורה שויוולדי קבע כסטנדרט: שלושה פרקים: מהיר־איטי־ אלגרו אנרג'יקו מא נון מהיר. הפרק הראשון, , הצורה הנפוצה ריטורנלו, כתוב בצורת ה טרופו בפרקי הקונצ'רטי של ויוולדי. הצורה מתאפיינת תזמורתיים המופיעים טוטיבתחלופה בין קטעי כפזמון חוזר לבין קטעי סולו וירטואוזיים. גם המחוות המלודיות מתאימות לסגנון ויוולדי, למשל מקצבים אופייניים לו (כמו שמינית שאחריה שני חלקי שש־עשרה) או סקוונצות (חוליות מלודיות החוזרות על עצמן כמה פעמים ברציפות, כל פעם בגובה אחר). אולם המאזינים חדי האוזן לא יתקשו לזהות שלא מדובר ביצירה "אותנטית" של ויוולדי, אלא ביצירה "בסגנון" ויוולדי. אף על פי שקרייזלר נשמר שלא לכתוב בשפה ההרמונית של סוף , ובוודאי שלא בא־טונליות של המאה 19־ המאה ה , יש כמה מהלכים הרמוניים שבוודאי היו 20־ ה גורמים לוויוולדי להרים גבה. נוסף על כך נפקד ההכרחי בקונצ'רטי קונטינואומהיצירה תפקיד ה בארוקיים. הפרק הרחוק ביותר מסגנון ויוולדי רונדו מדובר ב אלגרו מולטו.הוא הפרק השלישי, בו רבות מהאפיזודות נשמעות כלקוחות היישר שקרייזלר ניגן כסולן, חלקן בראוורהמיצירות ה אפילו בעלות גוון הונגרי עממי. הפרק מסתיים עם (רחב וגדול), לרגמנטה א גרנדיוזוהוראת הביצוע באופי פומפוזי שאמנם רחוק מאוד מוויוולדי, אבל מזמין מחיאות כפיים סוערות. עודד שני-דור דקות 12־ כ קונצ'רטו ב־דו מז'ור לכינור ולתזמורת, "בסגנון ויוולדי" אלגרו אנרג'יקו מא נון טרופו אנדנטה דולורוזו אלגרו מולטו
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5