sipur

50 בקפריסין. המגורים, היו צפופים ביותר. שיכנו 6- אותנו באוהל הודי כשבכל אוהל היו כ אנשים, לעתים קרובות שוכנו באוהל מספר זוגות, או במעורב זוגות עם רווקים. כל מעפיל שנכנס למחנה קיבל מהצבא שלוש שמיכות צבאיות, כלי-אוכל, מגבת, מסרק וציפה למלא בה קש למזרן. במגורים לא היה שום ריהוט חוץ ממיטות. המיטה שימשה, מלבד לשינה, גם ככיסא ושולחן וכמחסן, כשמתחתיה או עליה שמנו את מעט חפצינו האישיים. במגורים לא הייתה כל תאורה, אלא אם השיגה ידינו לקנות בקנטינה מנורת נפט. תנאי המגורים מנעו כל פרטיות ואפשרות להתבודדות אינטימית". "אני וברונקה ועוד זוג גרנו באוהל אחד. בגלל שקפריסין ענייה במקורות מים, סבלנו ממחסור במים, מכליות מים נכנסו למחנות להשלמת החסר, התורים למים היו מוקד להתרגזויות ולתסכולים. תנאי התברואה היו קשים. השתמשנו בבתי-שימוש שדה, למעשה היו אלה שורה ארוכה של בורות לאורך גדר המחנה, לא מכוסים ובלא מחיצות, מוסתרים מהעוברים ושבים רק על-ידי קיר פח. מים חמים לכביסה לא היו, והסבון שהוקצב היה בכמות פחותה מהמינימום הדרוש לאדם. הגענו למחנה כמעט בחוסר כל. הצבא סיפק מעט בגדים מעודפי הציוד, המזון שקיבלנו, היה ברובו בצורת שימורים. למעשה, הינו רוב הזמן רעבים". גשר מעל הכביש פמגוסטה-לרנקה שחיבר בין מחנות שמוקמו משני צידי הכביש