sipur

אני לא סופר, את ספרי כתבתי מדם ליבי, לאחר ששנים רבות החרשתי, ולא יכולתי לספר את סיפור חיי. גם היום, סיפרתי רק את מה שהרגשתי שאני יכול ומסוגל לספר, שכן יש עוד אין ספור סיפורים שחבויים וממאנים להשתחרר. בשנים האחרונות הרגשתי צורך לתעד ולספר את קורות עיר הולדתי, אנשיה ובני משפחתי כדי להנציחם. הרגשתי שהמועקה עולה על גדותיה ועל זיכרונותיי רובץ משא כבד, אשר את חלקו אנסה לפרוק כאן בכתיבה ואולי תהיה לי הקלה. ברצוני להודות לבני גדי ולכלתי דבורה שהביאוני לידי סיפור תולדות חיי והעלאתם על הכתב. הם פשפשו בזיכרוני, עימתו אותי עם זיכרונות עבר נשכחים, החזירו אותי שבעים שנה אחורה, והכול על מנת שיקיריי כּחו, ושיקיריי בהווה ובעתיד לא ישכחו את התקופה ַ בעבר לא ישׁ האפלה של עמנו. הקדמה 5