sipur

"בלובלין התגייסתי לצבא הפולני ל"גדוד הממוכן הראשון". בגלל ניסיוני הצבאי ביערות והידע שלי בשימוש בנשק הוענקה לי עם הגיוס דרגת רב"ט, דרגת זו הקנתה לי פטור משמירות בלילות הקפואים של פולין. יום אחד הגיע גנרל וחיפש דוברי גרמנית, הוא קרא לי, מכיוון שבלטתי מרוב החיילים, וכנראה מצאתי חן בעיניו. הקצין תיחקר אותי, ולאחר שאמרתי לו שאני דובר גרמנית על בורייה לקח אותי ועוד מהחיילים לפלוגה מיוחדת שנקראה "פלוטון 16 טרפייני", שם למדתי לנהוג על רכבים צבאיים. כל מקום, מפעל, חווה, מוסד ציבורי, ששוחרר מידי הגרמנים, השתלטנו עליו, ותפקידנו היה להחזיק בו עד שיוחזר לידי בעליו הפולנים". הגענו ללודג' שכבר הייתה 1945 בינואר 13- "ב משוחררת. השתכנו במה שהייתה מפקדת . קשה לי לתאר 222 האס.אס, ברחוב קיליסקגו את השפע שהגרמנים הותירו אחריהם: פרוות, כלי נגינה, כלי כסף, תמונות, הכול מכל טוב, שאותם חילקנו בין התושבים המקומיים. היה חבל לי שלא היו יהודים שיכולתי לתת להם מהשלל הזה". "התקדמנו מערבה לעבר הגבול הגרמני עד ק"מ 30- שהגענו לשדה התעופה הורנינבורג כ מברלין, שם עצרנו להתארגנות לפני הכניסה לברלין. ליד שדה התעופה היה מחנה כפייה שבו עבדו נשים וילדות מעירי אוסטרוביץ. אחרי המלחמה נודע לי שהם עדיין שהו במחנה כשהפלוגה נכנסה לעיירה, חבל שלא ידעתי על כך, יכולתי להקל עליהם". נכנסנו לברלין ההרוסה 1945 במאי 9- "ב עם הפלוגה, ושם חזינו בשמחת הניצחון של הרוסים, שניגנו ושרו ליד מפקדת הרייכסטג בברלין. היו לנו רכבים צמודים, כסף, אוכל ותנאים בשפע. ולמרות זו עמדתי בצד וחשבתי לעצמי: המלחמה נגמרה לי, אין לי לאן לחזור, ומה עלי לעשות עכשיו?" חברו של איסר שלמה גוטווין לבוש במדיו של 1945 איסר וחגור באקדחו. אוסטרוביץ 41