sipur

38 המשרפות במיידנק "היער הופצץ הן על-ידי המטוסים הגרמניים והן על-ידי הרוסיים, הפצצות נפלו מכל עבר, ואני הייתי בטווח ההפצצות שלהם. המשכתי מזרחה, עד סנדרמיש, שליד הוויסלה, שם חנו חיילים רוסים כשהם ממתינים לפקודה להמשיך בהתקדמותם, אבל כנראה מסיבות מדיניות הם המתינו, מאחר שהובטח לפולנים שהם יוכלו לשחרר את פולין לבד. דיברתי עם מפקד הגדוד במקום וכשסיפרתי לו את סיפור הכיסוי שלי, הוא אמר שסבלתי מספיק וכדאי שאלך לשטחים הפולניים ששוחררו כבר, ששם מתארגן מחדש הצבא הפולני ושם בוודאי אהיה בטוח יותר". "המשכתי ללכת לכיוון לובלין, בדרך עברתי בעיירה "קלימונטוב" עיירת הולדתו של אבי ברוך, בתקווה למצוא מישהו ממשפחתו שנותר בחיים, אבל כל מה שעיניי ראו זו עיר רפאים ריקה והרוסה". הגעתי ללובלין, אחד הרחובות של העיר 1944- "ב הוביל למחנה ההשמדה מיידנק. כשהגעתי, תנורי המוות בו היו עדיין חמים, ריח צחנת המוות עלה באפי, ובתעלות היו מושלכות ערמות של עצמות יהודים מהמשרפות, המראה זעזע אותי, החלטתי לנקום בגרמנים! ואז בשלה בליבי ההחלטה להתגייס בשבילי המלחמה לא נגמרה!!!" לצבא הפולני,