736 לאור ממצאי המחקר שתוארו נדמה, כי האתגר העומד בפני הורים ונותני שירותים הוא לנסות לשדר לפרט עם המגבלה, כי רצונותיו, עמדותיו וצרכיו הם חלק ממנו והם רצויים ומוערכים, ללא קשר בהיתכנותם. עוד חשוב לזכור, כי רובנו לא הופכים כהרף עין לבוגרים אוטונומיים; אנו זקוקים לעבור תהליך שיאפשר גדילה והתפתחות. יחסים בין-אישיים משמעותיים, לצד היותם קודם כל ביטוי לצורך בסיסי וטבעי, הם אמצעי למפגש, להתנסות ולתהליך של התפתחות. בהקשר זה, השאלה המרכזית איננה צריכה האם ניתן לאפשר לאנשים עם מש"ה להתנסות בזוגיות, מיניות להיות: כיצד לסייע לאדם באמצעות דיאלוג , אלא: ובהורות למרות המגבלה? למצוא משמעות אישית במסע חייו הייחודי? בהמשך לדברים שכתב אייל, ושתוארו בתחילת הפרק, ניתן לסכם ולומר, כי השאיפה צריכה להיות לסייע לאדם (כל אדם): לבטא את "אורו" הייחודי, למצוא משמעות אישית בחייו ולחוש כי שני אלה אינם תלויים במוגבלות שלו ובתפקודו. אייל מתאר זאת באופן מופלא במילים הבאות: ּגַם ׁשְלּולִית ׁשֶל ּבֹץ ּומַיִם הִיא הִז ְּדַמְנּות לִרְאֹות ׁשָמַיִם (אייל שחל) רן נוימן
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5