728 – נותני השירותים הביעו התנגדות חד בכל הקשור לתחום ההורות משמעית לאפשרות של הורות. התנגדותם לאפשרות זאת הוסברה בטיעונים לגבי: חוסר המסוגלות/בשלות של בוגרים עם מש"ה, חשש לשלומו של הילד שייוולד, העול הנוסף שייפול על החברה וההורים ובנוסף לכך, הצורך, לטענתם, לצמצם את מספר האנשים עם מוגבלויות בעולם. לעומת הפירוט בנוגע לתפקידם של נותני שירותים בהקשר למיניות וזוגיות, :)Neuman, 2021( בנושא של הורות לא תוארה כל התייחסות לתפקידם "תמיד הייתי אנטי וגם היום. להביא ילד זה לא חוכמה. החוכמה היא לדאוג לו, לגדל אותו, לתת לו השכלה ולתת דמות הורית". "קשה להגיד את זה, אבל זה לא יעשה טוב להם ולתינוק שיגיע. זו גחמה של הזוג אבל לא הוגן כלפי הילד. זה יגרום לנזק ואחר כך יהיה היפוך תפקידים, הילד הופך להיות ההורה". ממצאי המחקר מדגימים כיצד, על אף השינוי המיוחל בהגדרת תפקידם של נותני שירותים, הפכה פרדיגמה רפואית שהתמקדה בנרמול, לפרדיגמה הומניסטית וחברתית, המדגישה קידום של איכות החיים הסובייקטיבית ). בתחומים המורכבים Reiter, 2008; Greenstein, 2016( של הפרט של: זוגיות, מיניות והורות, קיים עדיין קושי להיפרד מסטיגמות וחששות. התוצאה היא, צמצום העיסוק בנושאים אלה להתמקדות בפתרון בעיות וקונפליקטים וסיוע בתפקוד נורמטיבי ככל האפשר. בהתאם, בכל הקשור לתחום הזוגי, המיני והמשפחתי, נותני השירות אינם משמשים כמקור מספק לעידוד ותמיכה עבור מקבלי השירותים אשר, כפי שתואר קודם לכן, חוששים ונוטים להימנע מפנייה אליהם לקבלת עזרה. זוגיות, מיניות והורות, הם תחומי חיים, באמצעותם מתאפשר לא פעם לפרט לעבור משלב הילדות לבגרות, תוך העצמה של הנפרדות שלו מבית הוריו ומהתלות בהם. ללא עידוד ותמיכה בתחומי חיים אלה, לא ברור עד כמה מתאפשר תהליך זה. מה, אם כן, הן עמדותיהם של ההורים בנוגע לזוגיות, מיניות והורות של אנשים עם מש"ה בכלל ושל ילדיהם בפרט? כיצד הם רואים את תפקידם בהקשרים אלה? וכיצד מתכתבות עמדות אלה עם אלו של נותני השירותים? על כך בחלק הבא. רן נוימן
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5