זוגיות, מיניות והורות של אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית כחלק ממסע חייהם מתלות בילדות לאוטונומיה בבגרות רן נוימן תקציר אנשים רבים עם מוגבלות זקוקים לעזרת אחרים בהתנהלותם בחיי היום יום ובכך תלויים בהם ובתמיכתם. המידה שבה נחווית התלות באחר מושפעת מהשאלה, האם הסביבה מכירה בייחודיות של הפרט עם המוגבלות ובזכויותיו, כמו גם ממידת הזדקקותו של האדם עם המגבלה לאישור של אחרים. הפרק הנוכחי מתמקד במרחבים של זוגיות, מיניות והורות בחייהם של בוגרים עם מש"ה ובוחן באמצעות מרחבים אלה, האם וכיצד ניתן לסייע להם להיחלץ מהתלות באחרים, לפתח אוטונומיה ולמצוא משמעות אישית רבה יותר. בעבר, שאלת המעבר של אנשים עם מש"ה מילדות לבגרות נבחנה ע"י בחינת כשירותם התפקודית והתנהלותם העצמאית. כיום, לפחות ברמת ההצהרה, קיימת הבנה, כי תקופת הבגרות בחייהם של אנשים עם מש"ה יכולה לספק גם הזדמנות למעבר מתלות חד-צדדית באחרים, לחיים שיש בהם אוטונומיה רבה יותר, גם במצבים בהם היחיד לא הגיע לעצמאות תפקודית מלאה. הלכה למעשה, אנשים רבים עם מש"ה מדווחים כי ממשיכים לנהוג בהם כבילדים, שאינם יכולים להחליט באשר לחייהם, ולעיתים, הם גם לא נשקלים כשותפים להחלטות הנעשות לגביהם. בהתאם, במרבית הצמתים שמתארים אנשים עם מש"ה במסלול חייהם כאנשים בוגרים, ניכר עיסוק בשני נושאים עיקריים. האחד, סובב סביב הקשר התלותי והכאוב עם הוריהם הנחלשים, מזדקנים ולבסוף הולכים לעולמם. השני, סובב סביב הסדרי מחיה ומתמקד ביציאה לעצמאות בקהילה, בבגרות מוקדמת ובחזרה למסגרת תומכת ונפרדת בבגרות המאוחרת. 713 27
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5