667 דיור של אנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית ). מכיוון שהמדיניות 2016 דיירים (שלום ואחרים, 123 דיירים; דיור מוגן – בישראל אינה כוללת העברת דיירים מהוסטלים לדירות, יש להניח, כי בשנת ממספר 5.5% איש, שהם 1,924 עדיין התגוררו בהוסטלים לפחות 2018 האנשים עם מש"ה שהיו רשומים במינהל מוגבלויות באותה שנה. מכאן ניתן להעריך, שאחוז הדיירים במעונות והוסטלים (לא כולל דיירי שלוחות) לפחות מכלל האנשים עם מש"ה המוכרים 23.3% עמד על 2018 בשנת מכלל הדיירים בדיור חוץ-ביתי. 75% במינהל מוגבלויות, ואלה היוו : דיירים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית בדיור חוץ-ביתי 1 לוח (במספרים ובאחוזים) 2018-2009 בישראל, לאורך העשור 2009 2012 2015 2018 מספר הדיירים במעונות פנימייה 7,196 7,377 7,370 7,307 מספר הדיירים בהוסטל / דירה מוגנת 2,642 2,965 3,311 3,550 מספר אנשים עם מש"ה הרשומים במינהל מוגבלויות 33,040 33,163 33,927 34,807 אחוז הדיירים במעונות פנימייה מבין כלל הרשומים 21.8% 22.2% 21.7% 21.0% אחוז הדיירים בהוסטל / דירה מוגנת מבין כלל הרשומים 8.0% 8.9% 9.8% 10.2% 2019 מקור: נמר-פורסטנברג ואחרים, מעבר פיזי בלבד ממוסד לדיור בקהילה אינו מספק, ונוכחות פיזית בלבד בקהילה אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו באמנה הבין-לאומית בדבר במקרים רבים, זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות בהתייחס לדיור בקהילה. לאנשים עם מש"ה שגרו בקהילה היה מגע מועט בלבד עם שכניהם, הם בילו זמן מועט באירועים בסביבה ואף הפחיתו את מידת מעורבותם בפעילויות קהילתיות. אט אט התבססה הבנה גם בישראל, כי אי אפשר להסתפק בעצם המגורים בקהילה, ויש לפעול להשגת השתתפות של ממש של האדם בחיי ). מחקרים רבים מחזקים את המסקנה, ולפיה אין די 2003 הקהילה (שוורץ, בפעולה פסיבית, קרי השמה פיזית של האדם עם מש"ה במסגרת הממוקמת בקהילה, אלא יש לפעול בדרכים אקטיביות כדי ליצור שילוב בקהילה והכלה ). יש לנקוט פעולות ובהן 2009 ; עמינדב וניסים, Esteban et al., 2021( אימון והכשרה של האדם, הכשרת הקהילה ועמדותיה כלפיו ופיתוח
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5