659 דיור של אנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית מעלה את איכות חייהם, מצב בריאותם ותוחלת החיים שלהם ומפחית את ;1995 ; שוורץ, 2018 הסיכון להתעללות והזנחה, לעומת דיור מוסדי (גור, Gascon & Morin, 2010; Knapp et al., 2021; Macleod et al., 2002; ). מנגד, החיים בקהילה מזמנים אורח חיים הכולל Rimmerman, 2017 התנהגויות בריאות פחות, כגון: עישון, צריכת מזון מעובד וממתקים וחוסר פעילות גופנית. יש הטוענים, כי אלה הן תוצאות בלתי נמנעות של הרחבת .)Rimmerman, 2017( אפשרויות הבחירה המעבר מדיור מוסדי לדיור בקהילה אינו רק פיזי אלא גם עקרוני ומהותי, ולכן נדרש גם שינוי תפיסתי לצורך שינוי הגישה הטיפולית. יתכנו מסגרות בקהילה בעלות אוריינטציה מוסדית. מדיניות של אל-מיסוד והמעבר לחיים בקהילה היו אמורים ליצור, באופן אידאלי, שינוי בתפיסה כלפי האדם עם מש"ה וכלפי הצורך ליצור עבורו שירותים שיותאמו לצרכיו, ליכולותיו ) טוען, כי השינוי Metzel, 2004( ). מצל Ben-Moshe, 2011( ולרצונותיו האידאולוגי והתפיסתי, הכרוך במעבר לדיור בקהילה, יכול להתחולל בקרב קהילה קטנה של אנשי מקצוע ובני משפחה אשר מעורים בנושא, אך לא בהכרח בקרב כל הקהילות שבהן גרים אנשים עם מש"ה. בהקשר ), כי סגירת מוסד היא רק צעד Ben-Moshe, 2011( זה מדגישה בן-משה ראשון בתהליך של אל-מיסוד, אך לא צעד מספק. אל-מיסוד מייצג שינוי מהותי במדיניות ובחיים של אנשים עם מש"ה. קהילה היא לא רק "מה שאינו מוסד" אלא היא קשורה לתמיכה, לקבלה ולהתייחסות למאפיינים אישיים ובין-אישיים של חבריה. פתיחת מסגרות דיור בקהילה אכן זוכה לא אחת להתנגדות מצד תושבי הקהילה, מה שמכונה תופעת הנימב"י ). האנשים אינם מתנגדים לרעיון של NIMBY – "Not In My Back Yard"( אל-מיסוד, אולם אינם מעוניינים בפתיחת מסגרת דיור קהילתית בסמיכות ). כשהחלו לפתוח ברחבי Borell & Westermark, 2016( למקום מגוריהם העולם מסגרות דיור בקהילה לאנשים עם מש"ה, תושבי השכונות הביעו מורת רוח. הם חששו מירידה בערך הדירות ומעלייה בפשיעה. עם השנים .)Nye-Lengerman & Hewitt, 2019( הסתבר כי לחששות אלה אין בסיס למרות זאת, עדיין ניתן למצוא מקרים של התנגדות תושבים לפתיחת .)2011 מסגרות דיור לאנשים עם מש"ה בשכונתם (רונן ובס-ספקטור,
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5