652 ליטל ברלב פרק זה עוסק בסוגיה של הסדרי הדיור של אנשים עם מוגבלות שכליתהתפתחותית (להלן: מש"ה) בישראל. המדיניות בתחום הדיור והסדרי הדיור של אנשים עם מש"ה בישראל הושפעה לאורך השנים מן המתרחש בארצות הברית ובמערב אירופה. אי-לכך, יוצגו תחילה הסדרי הדיור, המדיניות והחקיקה בתחום הדיור של אנשים עם מוגבלות בכלל, ואנשים עם מש"ה בפרט, בארצות הברית ובאירופה. המשך הפרק מתמקד בתיאור המתרחש בישראל. . דיור של אנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית בארצות 1 הברית ובמערב אירופה מדיניות בתחום הדיור של אנשים עם מש"ה במהלך השנים 1.1 לאורך ההיסטוריה אנשים עם מש"ה הודרו מן החברה 12 ). כבר במאה ה- Nye-Lengerman & Heewitt, 2019( החלו לקום מוסדות לאנשים עם מוגבלות 13 ובתחילת המאה ה- ). באותה עת, מי ששהו במוסדות Rimmerman, 2013 ;1997 (רייטר, קיבלו טיפול מועט מאוד, והמטרה העיקרית הייתה להגן על החברה מפניהם. אנשים עם מש"ה נודו מכל השתתפות חברתית מפני שהחברה השיח הציבורי והמחקרי התמקד 18 ראתה בהם איום. החל מן המאה הבכך שהמוסדות נועדו גם להגן על האנשים עצמם, מלבד ייעודם העיקרי 19 שהיה, כאמור, הרחקתם לצורך הגנה על הקהילה מפני סכנה. במאות ה- הורחב מאוד הדיור המוסדי של אנשים עם מש"ה בארצות הברית 20 והובאירופה. בארצות הברית, למשל, עלה מספרם של אנשים עם מש"ה 1967 בשנת 194,650- ל 1880 בשנת 2,429- המתגוררים במוסדות מ ). ניתן לייחס זאת לתהליכי עיור ותיעוש ולשינויים Larson et al., 2021( .)Rimmerman, 2013, 2017( הדמוגרפיים שחלו בתקופה זו נשענה המדיניות הציבורית 20 עד שנות התשעים של המאה הבנוגע לאנשים עם מוגבלות בכלל, ולאנשים עם מש"ה בפרט, על המודל הרפואי, המייחס את קשיי השתלבותם בחברה ללקות הפיזית, השכלית או הנפשית שלהם, ורואה במוגבלות דבר שצריך "לתקן" ). המדיניות נועדה לספק לאוכלוסייה Nye-Lengerman & Hewitt, 2019( זו שירותי סעד לצורכי קיום סבירים. על פי מדיניות זו, מוסדות גדולים, רפואיים למחצה, שימשו מודל עיקרי לדיור של אנשים עם מוגבלות (רימרמן ). חיים במוסד שימשו חלופת 2009 ; עמינדב וניסים, 2005 וארטן-ברגמן,
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5