619 למידה משמעותית ולומדים עם מוגבלות ולרכישת מיומנויות, שכן באמצעותה חלה התפתחות ברמה האישית של הפרט. המודעות העצמית שלו מתחדדת, חל בקרבו גיבוש של מערכת קדימויות ומתחזקת יכולתו לחיים אוטונומיים, המבוססים על מערכת הערכים שגיבש לעצמו. תרומתה של למידה משמעותית בגישה קונסטרוקטיביסטית לסוגיית המעבר משילוב להשתלבות ותרומתו של החינוך המיוחד לחינוך הרגיל הלמידה בקבוצה, בין שמדובר בילדים ובין שהלומדים הם מבוגרים, היא בעבור רובם דרך לימוד חדשה שאינה מוכרת להם, בייחוד לאלה שרגילים לדרך הלמידה המסורתית הפרונטלית המבוססת על הדיאדה מורה-תלמיד. לכן, יש להקדיש תשומת לב לתהליך של מעבר מלמידה פרונטלית ללמידה בקבוצה. רק אחרי מספר פגישות הופכת ההשתתפות בקבוצה הלימודית לבעלת ערך כפול – גם למידה עיונית בנושא אותנטי ורלוונטי ללומד וגם יצירת מערכת של קשרים בין-אישיים. בתקופה הנוכחית עולה ביתר שאת נושא הבדידות בקרב אנשים עם ). דווקא כיום, כשניתנת תשומת לב 2000 מוגבלות בישראל (מרגלית, ממוקדת מצד משרד החינוך ומשרד הרווחה להשתלבותם של ילדים ובוגרים .)2017 בקהילה, רבים מבניהם עדיין חיים בתחושת בידוד ובדידות (רייטר, ההתמקדות בלמידת מיומנויות לעצמאות ומתן דגש על תפקודים הנקבעים בהתאם לציפיות התרבותיות של החברה שבה חי הפרט, מבוססים על ההנחה ההגיונית, לכאורה, שככל שהפרט יראה ויתפקד "ככל האדם", כך יווצר באופן "טבעי" שילובו בקהילה. במרוצת השנים נמצאה הנחה זו מוטעית, וילדים ובוגרים עם מוגבלות מוצאים את עצמם חיים לצד החברה ). מאז הקמתן של מסגרות 2020 הרגילה ולא כחלק אינטגרלי ממנה (נוימן, החינוך המיוחד התברר, כי מטרת הוראה שבאה להגביר במידת האפשר את מגוון המיומנויות לתפקוד עצמאי של הפרט לא הובילה להשתלבות אישית ובין-אישית שלו בחברה. במקרים רבים, האדם עם המוגבלות (פיזית, חושית, שכלית, קוגניטיבית ונפשית) נתקל בסביבה עוינת, מגבילה ובלתי נגישה (הן מבחינה פיזית ותקשורתית והן מבחינה חברתית). כתוצאה מכך נבנית חומת זכוכית בין האדם עם המוגבלות לבין האחרים, דבר המשפיע לרעה על ההזדמנויות הניתנות לו ללמוד כיצד ליצור קשרים חברתיים וביןאישיים. התוצאה: בדידות.
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5