604 .)2000 , מרגלית, 2000 ; רייטר, 2001 ; לייזר ואבישר, 2000 (אבישר ולייזר, החינוך המיוחד עבר שינוי מהותי, מתפיסה סיעודית של "תחזוקה" ומשם 16 של ילדים עם מוגבלויות שונות, ששהו בבית הספר עד גיל הועברו מיד למוסד עד סוף חייהם, לגישה רפואית, ולפיה אפשר "לתקן" את הפגמים שיוצרת המגבלה על ידי הוראה פרטנית ממוקדת בהקניית מיומנויות. הדגש בגישה זו הוא על תפקוד עצמאי נורמטיבי. כיום חל מעבר לתפיסה המבוססת על גישות המעוגנות בתפיסה ההומניסטית-חינוכית .)Wolfensberger, 2011( והדגשת ערכו הסגולי של הפרט עם המוגבלות בפרק הנוכחי אציג תחילה את התפיסה ההומניסטית ואת יישומה לחינוך המיוחד. אעבור לדיון במושג "למידה משמעותית" ויישומה בדרכי ההוראה, לפי הגישה הקונסטרוקטיביסטית בלמידה. בהמשך אציג את המודל "מעגל ההפנמה", המבוסס על התפיסה ההומניסטית. המודל גובש בעקבות מחקר שנערך בארץ והוא הבסיס הקונספטואלי והיישומי של תוכנית אב לחינוך המיוחד. כיום, לאחר התנסויות בשטח, ברור כי "מעגל ההפנמה" יכול להיות מופעל בהצלחה גם בחינוך הרגיל ולהוות פלטפורמה ללמידה משותפת של קבוצת לומדים הטרוגנית, עם וללא מוגבלות. אסיים במבט לעתיד, תוך התייחסות לשני ממדים: האחד מצביע על פרדיגמה הגותית שבה הפרט עם המוגבלות, בין שהוא ילד ובין שהוא בוגר, הוא חבר מרכזי בכל דיון ו/או התייחסות להחלטות הנוגעות לו ויש לשמוע את קולו. הממד השני הוא נושא השילוב המוּכר, והמעבר מהצבה של אדם עם מוגבלות בקהילה באופן פורמלי בלבד, לטיפוח אורח חיים מקובל נורמטיבי של חיים ביחד. פילוסופיה – התפיסה ההומניסטית כמצע ההגותי להתייחסותנו לאדם עם המגבלה השינויים שחלו, וממשיכים להתחולל, במערכת החינוך המיוחד משקפים את התמורות בהתייחסות לאנשים עם מוגבלות ואת המעבר מראייתם כאובייקטים לאימון ולתפעול לסובייקטים הזכאים לחינוך. התפיסה ההומניסטית הקלאסית, כפי שהוגדרה במאה החמישית לפני הספירה על ידי הפילוסופים היוונים ובראשם סוקרטס ותלמידו אפלטון, הציבה ). העיקרון 2005 במרכז הקיום האנושי את האדם ואת ערכו הסגולי (אלוני, שעליו מבוססת הגישה ההומניסטית הוא כי כל בני האדם, מעצם היותם בני אנוש, הם בעלי יכולת לחשיבה ולהבנה של מערך הכוחות הפועלים שונית רייטר
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5