590 גלעדה אבישר וטלי היימן המשולבים בכיתה הרגילה, חשפה, שהם מעריכים את התמיכה החברתית הכללית שקבלו כגבוהה יותר, בהשוואה להערכת חבריהם לכיתה. מצד אחד, ממצא זה עשוי להעיד על תפיסה חיובית של התלמידים עם מוגבלות ועל שמחתם שהם מקבלים תמיכה חברתית. מצד שני, יתכן ותפיסתם אינה תואמת את המציאות הכיתתית, שכן מהשיח של תלמידי הכיתה ללא מוגבלות, לא תמיד משתמע "חיבור" חברתי עם התלמידים עם מוגבלות. בנוסף, למרות שההבדלים בתפיסת הבדידות אינם מובהקים, נמצא, כי ממוצע תפיסת הבדידות בקרב התלמידים עם מוגבלות הייתה הגבוהה ביותר. כאשר משווים בין תפיסת היכולת האישית של התלמיד עם מוגבלות, נמצא, כי תפיסת המסוגלות העצמית הגבוהה ביותר דווחה על ידם, הן בהערכת היכולת האישית שלהם והן בתחושת הרווחה האישית. ), כך, שיתכן Heiman, 2000( תפיסה זו נמצאה גם במחקרים קודמים ותפיסת מסוגלותם אינה מציאותית, בהשוואה לחברה הסובבת אותם, אולם מבחינתם של תלמידים עם מוגבלות, המשולבים בכיתות רגילות, הימצאותם בחברת תלמידים ללא מוגבלות והשתלבותם בכיתה ובפעילויות בית ספריות שונות, תורמת לתחושה טובה של שביעות רצון ורווחה אישית טובה. תפיסותיהם ועמדותיהם של התלמידים ללא מוגבלות כלפי התלמיד עם מוגבלות חיוביות, בדרך כלל, וכוללות גם את ההבנה שיש לעזור לחבר לכיתה עם מוגבלות. באשר לעמדותיהם בנוגע לשילוב, ההיבט הרגשי היה מן המשיבים הסכימו מאד עם היגדים שיש בהם 55%-70% : גבוה יותר הבעת רגשות חיוביים כלפי התלמיד עם מוגבלות. אולם, למרות הגישה החיובית כלפי הילד עם מש"ה, חלק ניכר מהתלמידים לא ירצו לשבת לידו. כיוון דומה זוהה גם בממד ההתנהגותי. מעל מחצית מהתלמידים ציינו, שיהיו מוכנים לתמוך ולהגן על ילד עם מוגבלות, אך פחות יטו לחברות אישית-אינטימית עמו. בממד הקוגניטיבי, התפיסה המשתקפת מהיגדים אלה מבטאת רחמים, תפיסתם כנזקקים, כעצובים, כמרחמים על עצמם, אך גם כמאושרים "כמוני". ), גם Margalit, 2004 בדומה לממצאי מחקרים קודמים (למשל, במחקר זה נמצא כי תחושת הבדידות של התלמיד עם המוגבלות גבוהה. יש לשער שהפעלתן של תכניות התערבות, פיתוח יכולות חברתיות וקידום מסוגלות עצמית-חברתית תסייע לתלמידים עם מוגבלות לפתח הערכה עצמית ובטחון עצמי אשר עשויים לתרום לשיפור הישגים ויכולות
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5