588 בהסכמת ההורים הראיון התנהל במתכונת של שיחה חופשית והשתתפו בו כל בנות 5 הכיתה שהיו נוכחות באותו יום בבית הספר. התלמידה המשולבת לא נכחה בבית הספר באותו היום. גלעדה אבישר וטלי היימן מכל אלה ניתן להסיק, שתלמיד עם מוגבלות, המשולב בכיתה, נתפס בעיני חבריו כאחד מקבוצת השווים אך גם כחבר לכיתה שיש לסייע לו מבחינה רגשית, חברתית ולימודית. לא זיהינו עמדות של התנגדות לעצם היות תלמיד עם מש"ה משולב בכיתה. ממצא זה עלה גם בראיון הקבוצתי . בתחילת השיחה 5 עם תלמידות שבכיתתן לומדת תלמידה עם מש"ה הקרינה המראיינת בפני התלמידות סרט בן חמש-עשרה דקות, "בדיוק כמוני", מתוך הסדרה "צמר ויעלי" של הטלוויזיה החינוכית. בסרט מתואר מפגש בין ילדה עם נכות פיזית לבין ילדים ללא נכות. לאחר הצפייה התקיים דיון בסיפור הסרט ובעקבותיו התפתחה שיחה בקשר לילדה עם תסמונת דאון שלומדת איתן בכיתה. הנושא המרכזי של השיחה שהתפתחה היה מידת שביעות הרצון שלהן מכך שבכיתתן משולבת ילדה עם מוגבלות. מתיעוד השיחה עם התלמידות ללא מוגבלות ניכר כי הן שמחות שיש תלמידה עם מוגבלות שלומדת בכיתתן, "אנחנו חושבות שטוב לה איתנו בכיתה". מבחינתן, התלמידה עם מוגבלות שכלית המשולבת בכיתה היא ילדה עם בעיות, מצב היוצר מבחינתן גם הרבה סיטואציות מצחיקות. דבריהן לא נשמעו כלעג, ולא כמשהו שמכעיס, אלא יותר כמו כהתייחסות לאחות קטנה. לדוגמא, תלמידה אחת אמרה: "זה מצחיק אותי שהיא מתבלבלת בקופסאות האוכל (שהתלמידות מביאות) ולוקחת לפעמים אוכל מקופסה שהיא לא שלה"; אחרת סיפרה ש"לפעמים היא מתחבאת מתחת לשולחן בכתה". ילדות אחדות ציינו שיש משחקים שהן משחקות יחד איתה בהפסקה, אם כי לא בהכרח באופן קבוע, כמו, למשל: "משחק הרכבת", משחק שכולל גם דקלום ושירה. בנוסף, הן ציינו שהתלמידה עם המוגבלות "אוהבת אותנו ומחבקת אותנו כל הזמן", וכי "היו אצלה בבית וגם היא בקרה אותנו בבית שלנו". בשיחה התייחסו התלמידות גם לקשיים, בעיקר כאלה שקשורים לאינטראקציות יומיומיות, כמו, למשל: "שהיא לא תצליח להבין מה שאנחנו רוצות לעשות, איך לשחק"; "שאנחנו לא נבין אותה"; "שלא נאהב את המשחקים שלה"; "שהיא תציק לנו, 'תדבק אלינו' יותר מידי".
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5