530 שליליים, וכך להשפיע על תחושת המסוגלות ההורית. במילים אחרות, משמעות חוויית הסטיגמה החברתית על ידי האבות היא, שהם מרגישים כי לאנשים סביבם יש דעות קדומות שליליות כלפי מש"ה. ממצאיהם ) העלו, כי סטיגמה חברתית Mak & Cheung, 2008( של מק וג'ונג כלפי בן משפחה עלולה להוביל להפנמת הסטיגמה על ידי המשפחה עצמה. במצב, שבו הלקות נתפסת באופן שלילי על ידי הסביבה וכן על ידי בני המשפחה עצמם, עלולות להתפתח תחושות של בושה ובדידות ). תחושת המסוגלות של האבות Werner & Shulman, 2015( בהתמודדותם עם המוגבלות עלולה להיות מושפעת מעוררות רגשות אלו. כך, חויה רגשית של בושה ובדידות עלולה לפגוע במוכנות של האבות לחשוף את המוגבלות של ילדם לגורמי טיפול שונים, ובכך גוברים הסיכונים לפגיעה בתחושת המסוגלות של האבות/הורים בהתמודדות עם המוגבלות של ילדם. הסבר נוסף לקשר השלילי בין תחושת המסוגלות של האבות לבין תחושות הסטיגמה מתהדהד עם ממצאיהם של נלי-בארנס וליה ), אשר מצאו, כי ההקשר התרבותי עשוי Neely-Barnes & Lia, 2008( ליצור רמות שונות של סטיגמה חברתית התלויה במוגבלות. כלומר, יחד עם תחושת הסטיגמה מצאו החוקרים, כי משפחות שיש בתוכן ילד עם מש"ה, חוו אפליה, מענים חינוכיים מוגבלים ותמיכה חברתית פחותה. כל אלו יכולים להסביר את הקשר השלילי שנמצא בין תחושת סטיגמה ומסוגלות הורית-אבהית. דהיינו, תחושת המסוגלות של הורים, ובין היתר אבות המתמודדים עם המוגבלות של ילדם, כרוכה גם במשאבים החברתיים הניצבים לרשותם. זאת משום שסטיגמה חברתית ודעות קדומות עלולות לגרום לזמינות נמוכה של משאבים חברתיים ולרמה מעטה של תמיכה חברתית, שהם נחוצים עבור ההורים כמשאבי התמודדות עם מרכיביו המרובים של ילדם עם המוגבלות. למרות הימצאותו של קשר שלילי מובהק בין סטיגמה ותחושת מסוגלות, חשוב להדגיש, כי נראה שתפיסת הסטיגמה כלפי אנשים עם מש"ה בקהילה הבדואית מתחילה להשתנות בעקבות פיתוח תוכניות להעלאת המודעות בקרב האוכלוסייה הערבית לשילוב של אוכלוסיית מש"ה ) מצביעים במחקרם 2014 בחברה. כך, למשל, אבו עסבה ואבו נסרה ( בקרב משפחות לילדים עם מש"ה ומשפחות לילדים ללא מש"ה על יחס חיובי מתון כלפי אנשים עם מש"ה וכלפי משפחותיהם. מחקרים אחרים מצביעים על עמדות חיוביות כלפי שילוב חברתי של אנשים עם מש"ה פארס כעביה ואיריס מנור-בנימיני
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5