520 בפרק זה יובא מענה לפער הקיים בספרות ויישפך אור על האופן שבו האבות הבדואים מתמודדים עם גידול מתבגריהם עם מש"ה. מחקר כזה חשוב במיוחד בשל היות חקר ה"אבהות" תחום מחקרי חדש יחסית במדעי החברה. עד לאחרונה התמקד רוב המחקר בהורות של אימהות, עובדה המשקפת את הגישה המסורתית, שלפיה ייעודה הביולוגי של האישה הוא ללדת ילדים ולטפל בהם. כמו כן, אבות עלולים לחוש כישלון וירידה בערך העצמי שלהם, ולפתח ספקות לגבי יכולתם לספק טיפול לילדיהם, ולמלא את המחויבויות שלהם כ"אבות טובים". באופן כללי, להיות אב לילד עם מש"ה פירושו הוספת לחצים לתפקיד ההורה, שהוא מטבעו תפקיד תובעני. מכאן מתחזקת חשיבותם של מחקרים הבוחנים את אופן ההתמודדות של האבות הבדואים בתרבות ייחודית זו. שלושה משתנים נמצאו מרכזיים בהתמודדותם של אבות לילדים עם מש"ה מנקודת מבט תרבותית: סטיגמה, תחושת מסוגלות ולחץ. לכן, פרק זה יתמקד בשלושת המשתנים האלו ובקשרים ביניהם. הסקירה, המוצגת בפרק זה, עשויה לשמש בסיס למיקוד תוכניות התערבות מותאמות תרבותית עבור אבות למתבגרים עם מש"ה בקהילות שונות תרבותית בכלל ובקהילה הבדואית בפרט. פארס כעביה ואיריס מנור-בנימיני
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5