511 המפגש עם סופיות החיים במשפחה החרדית המזדקנת בשאלות כאלה... אין בשביל מה, בעזרת ה'... אני דואגת שיש לי הרבה ילדים ברוך ה', כל אחד יגיד שהאחר (אחראי) עליו... בסוף צריך אח .)13 + , נשואה 70 אחד שיגיד אני לוקח, לא יחכה שאחר ייקח ( אח: תראה, יכול להיות שההורים שלי... אני מאמין שבאיזשהו שלב הם כן ירצו שהוא יהיה דיבור... או שזה הסתכלות שונה של ההורים שלי אני אף פעם לא חפרתי להם... זה לא דבר שנהוג לדבר עליו במשפחה שלי, אני באמת לא יודע... אנחנו לא משפחה שמדברת על הדברים... אני לא יודע אם זה נורמה חרדית לא לשוחח עם ההורים על דברים כאלה, זה כן נובע מכבודם של ההורים, זה מאד חרדי לא לרצות לצער את אבא ואמא, אבל גם חילונים לא נראה לי מדברים על נושאים מפחידים .)5 + , נשוי 41 שעלולים לצער ( מדברי האם עולה מסר כפול. האחד, שאין מקום או צורך לעסוק בעתיד הבן עם מש"ה לאחר שהיא ובעלה ילכו לעולמם, זאת מתוך אמונה ומבטחה בה' שיהיה טוב. המסר השני בא לידי ביטוי בחשש שהיא מביעה, הנובע מריבוי האחאים, כשהאחריות נופלת על כתפיו של האחר. האח מבולבל ומתלבט האם בעתיד הוריו ירצו לשוחח על כך או לא. מקור הבלבול נובע מחוסר התקשורת הישירה בין ההורים לילדיהם. הבן מתלבט האם למשפחה החרדית יש יכולת לדבר אודות סוף החיים ועל חלוקת הנטל הטיפולי בבן/בת עם מש"ה. לדבריו, ההימנעות מלשוחח על נושאים כאלה נעוצה ב"כיבוד אב ואם" ובהימנעות מלשוחח על נושאים נפיצים המעוררים בהם צער. הוא מתלבט האם ההימנעות נובעת מנסיבות תרבותיות או קושי אנושי כללי להתמודד עם תודעת המוות. חוסר היכולת לדבר על המוות העתידי מתווסף לעובדה שהמשפחה החרדית היא מרובת ילדים, עובדה שמגבירה את חוסר הודאות באשר לשאלה מי יהיה אחראי על האח לאחר מות ההורים. לסיכום, משפחות חרדיות רבות, המזדקנות לצד אדם עם מש"ה, מתקשות לשוחח על העתיד לאחר פטירת ההורים. דבר זה נובע מנורמות דתיות-תרבותיות. היעדר תכנון מקדים משאיר משפחות אלה בחוסר וודאות, בלבול וחרדה בנוגע לשאלת הטיפול באדם עם מש"ה לאחר פטירת ההורים.
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5