505 המפגש עם סופיות החיים במשפחה החרדית המזדקנת מדברים טלפונים, צוחקים, שרים יחד. ובישיבה היינו שרים יחד, מדברים , רווק). 47 יחד כל יום... שמישהו הולך מוות, זה עושה לי מוות בלב שלי ( המשפחה מתארת את הכאב הרב שחש האח עם מש"ה בעקבות מות האב. האם רואה את הילד כלוקח חלק אינטגרלי בעבודת האבל. על כך מוסיפה האחות ומפרשת את התנהגות אחיה בעקבות מות האב כמטלטלת ומערערת את קיומו ברמה היומיומית. היא מתארת מנעד של ביטויים רגשיים, כמו: חוסר יציבות, פחד, תלות וחוסר ביטחון, המעידים על הקשר החזק שהיה עם האב מחד ועל ערעור מקומו בעולם בעקבות מות האב מאידך, התנהגות שמקבלת חיזוק בשיחה עם הבן עם מש"ה, שמתאר בצורה צלולה את הכאב, בה הוא מבכה את הפעילויות האהובות שעשה עם אביו. האמירה שלו "שמישהו הולך מוות, זה עושה לי מוות בלב שלי" מבטאת ביתר שאת את כאבו העז. על אף ההבנה של האחות שאחיה מתאבל וחושש בנוגע למוות בעתיד, היא נמנעת מלשוחח עימו על כך. לסיכום, משפחות חרדיות רבות, המזדקנות לצד אדם עם מש"ה, מצויות בבלבול רב בנוגע לשאלה האם הוא מבין את עובדת סופיות החיים ומתאבל על הורי המשפחה. בלבול זה מתואר כמסב כאב רב לבני המשפחה. חוסר וודאות זה מקשה על בני המשפחה לשוחח ולתווך נושא כאוב זה, ונראה כי בחלק מהמקרים היעדר השיח והתיווך מקשים על עיבוד האבל. "הוא לא מבין שהולכים לשבעה אז אי אפשר להיות בשמחה": נוכחות האדם עם מש"ה באירועי אבל וזיכרון דתיים מהראיונות עולה, כי חלק נכבד מהמשפחות מחליטות להדיר את הבן עם מש"ה מהלוויה ומאירועי הזיכרון, כפי שעולה מדברי משפחת ידידיה. דברי האם: להלוויה היא לא יכלה לבוא, זה היה אירוע גדול, כל התלמידים שלו, זה כאב לי מאד...היא נשארה בבית, אני לא חושבת שהיא הייתה מבינה, זה לא דבר בשביל ילדה כמוה, רעש...היא לא הייתה מבינה מה קורה, ,82 היא הייתה חוטפת היסטריה מההלוויה...זה היה הדבר הנכון. ( .)9 + אלמנה דברי האחות: היא הייתה אצל האחות שגרה אצל אימא עכשיו. לא רצינו שהיא תהיה בבית בזמן, שאתה יודע, זה לא היה קל לה. אז היא גרה עם האחות הקטנה ובעלה, שהם התגרשו מאז, אין להם ילדים. היא גרה איתם.
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5