488 מעיין פיין תרומתו התיאורטית של המחקר האיכותני היא בכך, שהושמע קולם של ההורים המזדקנים, המתוארים בספרות כ"לקוחות חבויים", ונבחנו קשיי הטיפול היומיומיים וארוכי הטווח. יש לציין, כי סוגיות אלה נחקרו רק באוכלוסייה המקבלת שירות יומי ממשרד הרווחה ובאוכלוסייה יהודית, ולכן יש להמשיך ולחקור סוגיות אלו גם באוכלוסיות נוספות, לנוכח ריבוי במספר המשפחות המטופלות בילד עם מש"ה. בנוסף, לאור העובדה שמדינת ישראל הינה מדינה רב תרבותית עם מאפיינים של שימור ערכי המשפחה, השוואה בין מגזרית של נתונים אלה יכולה לשפוך אור על פיתוח שירותים למגזרים השונים (חרדים, ערבים, בדווים, יוצאי העדה האתיופית ועוד). השלכות מעשיות: לאור הממצאים, נראה שיש להכשיר את אנשי המקצוע לטיפול משפחתי, הכולל את ההורה המטפל ואת ילדו הבוגר עם מש"ה, כמקבלי שירות, המטופלים ע"י עו"ס או מנהל טיפול אחד. על העו"ס המטפל להיות בעל ידע בתחום המוגבלות וכן ידע גרונטולוגי, להיות אחראי על טיפול פרטני ומשפחתי לבוגר עם מש"ה, לעקוב אחר שינוי במצב תפקודי של הילד הבוגר עם מש"ה ובחינת צרכים עדכניים, כמו: טיפולים רפואיים, פרא-רפואיים, ובמקביל, ליווי והעצמת ההורה המטפל, על מנת להפחית את רמת הדחק של ההורה המטפל. בנוסף, לבחון מהו מצבו התפקודי של ההורה, תוך יצירת מערכות תמיכה פורמאליות לסיוע בהפחתת נטל הטיפול, ולשיפור איכות חייו הכוללת של ההורה המטפל. מכיוון שמדובר בידע ייחודי, יש צורך בהכשרה ייעודית לתחום זה. מגבלות המחקר: ראשית, המחקר נסב על הורים שילדיהם נמצאים במסגרת יום פורמאלית של משרד הרווחה, מחקר בקרב הורים, שילדיהם הבוגרים עם מש"ה אינם במסגרת יומית, עשוי לחשוף קשיים נוספים וכן צרכים נוספים. שנית, המחקר כלל הורים המטפלים בילדם הבוגר עם מש"ה, אשר משתייכים לאוכלוסייה יהודית בישראל, על כן, יתכן ותוצאות המחקר אינן מייצגות את ההורים אשר שייכים לאוכלוסייה הערבית וחווים קשיים וצרכים שונים. שלישית, במחקר זה נחקר רק היבט אחד מתוך כלל החוויה ההורית והמשפחתית: המחקר היה מכוון לחשיפת ההיבטים של דחק ונטל ולא של היבטים אחרים, בהם חיוביים, בחוויית ההורות לילד בוגר עם מש"ה. רביעית, התשובות אשר ניתנו על ידי ההורים בחלק האיכותני הינן קצרות. יתכן, כי במחקר שיכלול יותר ראיונות אישיים, ניתן יהיה להעמיק יותר בכל אחת מהשאלות הפתוחות אשר נשאלו.
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5