454 מלכה מרגלית ומיכל אל-יגון זאת, תקווה נתיבית הייתה גורם חוסן רק בהתייחס לדיכאון אימהי. הניבוי של התקווה המטרתית נמצא בהלימה עם תיאוריית התקווה, לפיה החשיבה המטרתית מייצגת את מרכיב המוטיבציה במושג התקווה, ותחושת היכולת להשיג את המטרות הרצויות. לעומת זאת, תקווה נתיבית מייצגת תהליכים קוגניטיביים של פתרון בעיות. הורים לילדים עם מש"ה מתמודדים עם קשיים מאתגרים, ולעיתים הם חשים חסומים על ידי מגבלות חייהם. התקווה מעניקה להם פרספקטיבה של עתיד, ומאפשרת את היציאה מהחסימה. בדומה לכך, במחקר נמצא כי להורים לילדים עם מוגבלויות הייתה רמת תקווה נמוכה יותר ופחות .)Sarıçam et al., 2020( סובלנות למצבים לא בטוחים המעוררים חרדה במחקר נוסף נמצא, כי אימהות לילדים עם מש"ה ראו את תחושת George-Levi & Laslo-Roth,( התקווה כגורם ממתן לתחושת הזכאות ). במחקר זה נמצא, כי ככל שלהורה הייתה תקווה גבוהה, כך in press תחושת הזכאות ניבאה שביעות רצון גבוהה מהחיים, בעוד שזכאות עם תחושת תקווה נמוכה ניבאה רמה נמוכה של שביעות רצון. תחושת הזכאות מתייחסת לציפיות שיש לאנשים מאנשים אחרים או מהממסד החברתי שיתמוך בצרכיהם, ובתחושה שיש לגיטימיות בסינגור הזכויות ובציפייה למילויין. רמת התקווה נבדקה גם בהקשר לדילמה העומדת בפני המשפחות לאחר לידת ילד עם מוגבלות שכלית התפתחותית. ההחלטה אם להביא לעולם ילד נוסף היא החלטה קשה. רמת החרדה והחששות והצרכים המוגברים של ההורים בטיפול בילדם מקשים על ההורים לקבל החלטה חיובית, בעיקר על האימהות, שמרגישות כי מרבית המעמסה הטיפולית ). במחקר שהישווה את רמות Kimura & Yamazaki, 2019( נופלת עליהן התקווה בין שתי קבוצות של אימהות (עם ילד אחד, בהשוואה למספר ילדים) נמצא, כי תחושת התקווה הייתה המנבא החזק ביותר לבריאות נפשית. עוד נמצא, כי אימהות עם ילד יחיד דיווחו על רמת תקווה נמוכה ובריאות נפשית פחות טובה, מאשר אימהות עם ילדים נוספים. יש להדגיש, כי לכמחצית מקבוצת האימהות עם ילד אחד היה רצון לילד שני, ואך בשל החששות (לידת ילד נוסף עם מש"ה, חשש מתמיכה מועטה) התקבלה החלטה שונה. עוד ראוי לציין, כי במחקר אורך, אשר בחן הורים לצעירים עם מש"ה, בלטה הקביעות של מדד זה ותרומתו כמשאב התורם למדדי .)2020 הרווחה הנפשית של ההורים (אל-יגון, רימרמן ומרגלית,
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5