399 מוגבלות שכלית-התפתחותית בחברה הערבית בישראל במחקר העוסק בנקודת המבט של אנשים עם מש"ה עצמם. בעוד רב המחקר אודות בני משפחה של ילדים ובוגרים עם מש"ה ואודות תפיסות חברתיות, ראוי שמחקרים עתידיים יבחנו את חוויית החיים של אנשים עם מש"ה בחברה הערבית בישראל, תוך התייחסות להשתתפותם החברתית בכל תחומי החיים, למימושם העצמי ולייחס אותו הם חווים מהחברה. כמו כן, מספר תחומים, כגון: שילוב בחינוך, בהשכלה הגבוהה, בתעסוקה ופנאי, והתחום הזוגי, לא זכו להתייחסות מחקרית מספקת ויש להרחיב את הידע וההבנה על החסמים וההזדמנויות. חשוב אף לבחון את העמדות החברתיות וההכללה החברתית של אנשים עם מש"ה בתוך החברה הערבית, מעבר להשוואה מול החברה היהודית. בנוסף, ראוי שמחקרים עתידיים יאמצו את פרספקטיבת ההצטלביות כמסגרת תיאורטית להבנה מעמיקה של ההצטלבות עם קטיגוריות "שונות" אחרות, כמו: מגדר או גיל. במיוחד יש לפתח את המחקר אודות נשים עם מש"ה וזקנים עם מש"ה. כפי שבא לידי ביטוי בסקירה המחקרית, נשים עם מש"ה חוות יחס מפלה בתחומים שונים בחייהן, וראוי שמחקרי המשך יתמקדו בהיבטים הקשורים לנשים באופן מיוחד, כגון: בחינת התפיסה החברתית הרווחת כלפי אנשים עם מש"ה מהזווית של תפיסות מגדריות והבדלי מגדר, נישואין, הורות ותעסוקה. לאור המורכבות של חקר חברה המתוארת כ"חברה במעבר", אנו עדים לתמורות שונות בחיי אנשים בחברה זו. אך, לצד זאת, קיימת תמימות דעים, כי המשפחה הערבית עדיין מהווה משאב ועוגן משמעותי בחיי אנשים עם מוגבלויות, שיש לקחת בחשבון בעת ההתערבות. לצד מגמה זו, מחקרים אחדים ציינו, כי לאחרונה קיימת נטייה להשתמש בסיוע ועזרה בלתי פורמליים. לאור זאת, קיים צורך במחקר המשך, אשר יבחן נקודה זו לעומק, תוך מתן דגש למיפוי וזיהוי מניעים מרכזיים בקרב המשפחות.
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5