398 לינה בדראן, איילת גור, ופא בדראן ומייקל אשלי שטיין הטבעיים להיות סוכני שינוי מטעם המדינה ובעלי פוטנציאל מרבי לפעול לקידום האינטגרציה הנחוצה במאמץ להושטת עזרה משמעותית, באמצעות הידע והמשאבים המוכרים בשדה המקצועי. כמו כן, יש בידם את הכלים לפעול ברגישות ומתוך התחשבות במאפיינים של החברה והקהילה לה הם באים לסייע. השימוש בלשונה התרבותית, וגיוס מבני ההשפעה האפקטיביים שכבר קיימים בה בפועל, מאפשרים את בניית האמון והנכונות לשיתוף פעולה מהצד המקבל את הסיוע המוצע. על כן, יש להכשיר, ללוות ולהדריך את אנשי המקצוע. לבסוף, ראוי לפתח פלטפורמות מותאמות לקידום הסנגור העצמי של אנשים עם מוגבלויות בחברה הערבית בישראל. בשנים האחרונות אנו עדים למגמה חיובית בחברה הערבית, לפיה אנשים עם מוגבלויות פועלים למען שיפור מצבם, באמצעות התארגנות קבוצתית, בלתי פורמאלית ). עם זאת, הדרך של אנשים עם מוגבלויות Al-Manarah, 2013( המעוניינים להתארגן לפעולה אינה פשוטה. הקושי מתבטא הן בחוסר ידע כיצד לעשות זאת, והן בחסרונה של יד מכוונת ומייעצת, מחסור תקציבי, ולעיתים חסך בתמיכה מוראלית. במקומות בהם נצפו התארגנויות מוצלחות, קיבלו האנשים עם המוגבלויות סיוע בשלב בניית התשתית לפעולה, מטעם המחלקה לשירותים חברתיים או גורם אחר ברמת השלטון המקומי. התמיכה התבטאה הן בליווי מקצועי, סיוע כספי (בין אם בסיוע תקציבי ישיר ובין אם במימון עקיף) והן בשיתוף פעולה בין ארגונים ומוסדות המסייעים לאנשים עם מוגבלויות. על אף התמונה שהצטיירה עד כה, ביחסה של החברה הערבית לאנשים עם מוגבלויות בקרבה, ניתן לראות בעשור האחרון ניצנים של שינוי מצד גורמים פורמליים ּוולונטריים. קיימות רשויות מקומיות שרתמו עצמן למאמץ לסייע לאנשים עם מוגבלויות בתחומים שונים, להנגיש את היישוב ולפעול למען שילובם של אנשים עם מוגבלויות בחברה. הפנייה לגורמים מוסדיים פורמליים לשם התארגנויות מקומיות היא מגמה שמתפתחת והולכת בעשורים האחרונים, אך עדיין לא מושרשת בחברה הערבית. בהקשר זה יש לזכור, כי חלק ניכר מן החברה הערבית מעדיף לפנות לגורמי תמיכה משפחתיים. השלכות למחקר המחקר בהקשר של אנשים עם מש"ה בחברה הערבית בישראל הינו דל ומצומצם ובעל חסרים מהותיים בתחומים שונים. סקירת המחקרים שהוצגה בפרק זה מעלה כיוונים חשובים למחקרי המשך. ניכר מחסור
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5