373 הזכות למימוש ערכים לא משחק פלסטלינה גם הוא לא עושה את זה. [...] קבענו להם פגישה בקליניקה לבעלי חיים – גם כתרפיה בבעלי חיים, גם כן שיצאו החוצה כחוויה משותפת של שניהם לחוויה שמתאימה גם לגבר וגם לאשה. היא רצתה. הסכימה. הוא בסוף בזמן אמת לא הסכים ללכת. חשבנו שזו הזדמנות לצאת. לדבר. להעלות רגשות. זה היה בשבילנו אתגר מאוד קשה. מה מתאימים לו? לא רוצה שום דבר. רצינו להתאים להם חוג צילום שילמדו ביחד. הוא – אברך! לא משנה מה הוא עושה בכולל. היא גם לא מסכימה שהוא לא ילמד תורה. (נחמה ורוחי) צוות מערך הדיור היה חסר אונים נוכח שאיפותיהם הרוחניות של הזוג, שנתפסו כהתנהגות מאתגרת. לשאיפה לבית של תורה נוספה גם התנגדותה של האישה לפסוע ברחובות מרכזיים מטעמי צניעות. כשנתקלו בקשיים – בחרה האישה לומר תהילים ואף להקים חברת תהילים. שאיפות אלו לא התקבלו בהערכה: אני רוצה לומר שהיא בעצם מנותקת מהמציאות. את רוצה לדבר אתה והיא מצויה בעולם המיסטי שלה. והיא לא מגיבה לך – רק אם מנערים אותה. אם כך תאיימי עליה שתקחי אותה הביתה. היא מתחילה לבכות. להתעורר. אבל אם אומרים לה: 'יש קושי כזה או אחר', אומרים. 'בעזרת ה' בעזרת ה'' תגיד תהילים. תעשה הפרשת חלה... (נחמה ורוחי) בינה מתארת כיצד אחותה עם המוגבלות מותירה להוריה את הטיפול בילד החולה, מסתפקת באמירת תהילים והולכת לישון: היא מתקשרת אלי קודם. בוכה. היא אומרת שני ספרים של פרקי תהילים. היא מאוד צדיקה. היא מאוד מאוד צדיקה. היא מאוד מדברת עם הקדוש ברוך הוא. מתפללת. ואז היא הולכת לישון. היא עייפה היא לא יכולה. אם היא עייפה היא לא יכולה. היא הולכת לישון. (בינה) בינה מגדירה את אחותה כאישה צדיקה, אך אי אפשר להתעלם מהביקורת שבדבריה נוכח בחירת האחות בפעולה שאינה תואמת את צרכי בנה החולה. תפילתה בזמן זה אינה מוערכת ומשתווית לפרישתה לישון, שתי פעולות שמעידות על התנהגות הורית לא נאותה. אך מה חושבת על כך אם עם מוגבלות? נעמי, אם עם הנמכה קוגניטיבית, תיארה קשיים שהיא חווה בהתארגנות ובביצוע משימות יומיומיות, ולפיכך מתפללת שתצליח "יש לי אלוקים. אני מתפללת. אני מבקשת מה' יש לי במשימות החיים: תהילים. אני משתדלת כל הזמן להגיד תהילים [...] אז נכון. אני לא מתפללת בשבע אני מתפללת בעשר..."
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5