371 הזכות למימוש ערכים יודעת היא עובדת במעון ילדים והעובדות שם, את יודעת, לא הרבה רחוק מהרמה שלה. הן מציקות לה על זה. רק ילד אחד. את יודעת היא מספרת את זה שבמעון מציקים לה. העובדות שם 'יש לך ילד אחד. יש לך ילד אחד.' [...] היא אוהבת להיות כמו כולם כזה. למה יש לי רק ילד אחד?. (דסי וורדה). האב לעומתה, דווקא אינו מעוניין בילד נוסף. אך גם המוטיבציה המיוחסת "הוא כעיקרון לא רוצה. הבעל. לא רוצה. לו אינה מעידה על שיקול דעת: הוא מדבר מהגרון של ההורים שלו. אי אפשר לדעת. [...] הוא דקלמן כזה של משפטים." (דסי וורדה) הרצון לילד נתפס, אם כן, כשאיפה להידמות לכולם והילד נחשב כאמצעי לשעשוע ומניעת שעמום. האמירה היחידה בראיונות, שייחסה ערכים גבוהים לרצון להולדה, הייתה של הרב פדות, רב במרכז רפואי לילדים נכים, שהביא את דבריה של אישה נכה, המחוברת למכשיר הנשמה קבוע, ודרשה להסתייע בטיפולי פוריות: יש לי ערכים. יש לי מה שאני רוצה לחנך את הילד על הערכים הללו. ללמד אותו. שיהיה משכיל. אתם לא נותנים לי. לעומת זאת אותה אשה רצה ולא נכה. ולא מונשמת ובריאה אבל אין לה כלום ערכים. אין לה שום סל של תוכן להעביר לילד. לה אתם עושים?! והילד שלה, מה הוא יותר טוב מהילד שלי? כי עד גיל חמש שהוא ילד וירוץ, אני לא אוכל להחזיק אותו ואני אצטרך להיעזר במישהו שיחזיק לי אותו?! אני אוכל לתת לו את כל מה שאמא צריכה לתת לילד שלה. רק לא חיבוק. בסדר. חיבוק אני פחות אוכל. (הרב פדות). דברים מרגשים אלו מבטאים את השאיפה למימוש ערכי של הורות, אלא שכאן מדובר באישה עם מוגבלות פיזית, ודווקא אמירה זו מדגישה את המנוגד לה – העדר הכרה בערכים מופשטים של אנשים עם מוגבלות נפשית ושכלית. בראיון עם שפרה ורמי, זוג עם מוגבלות שכלית הממתינים ללידתם הראשונה, הם אמרו דברים דומים, גם אם אוצר המילים שלהם אינו "אני יודעת להיות הורים. אני אמרתי לך את זה בוודאות שאנחנו די עשיר: הולכים אחרי לידה. כאילו לא מיד אחרי הלידה. אחרי שהילדה קצת גודלת (שפרה ורמי) זוג הורים זה, שבמהלך השיחה אנחנו הולכים לחינוך ילדים." הביעו חשש שמא לא יאפשרו להם להחזיק במשמורת על בתם, כפי שכבר נרמז להם, שואפים לחנך ולגדל את בתם בכוחות עצמם. לכל אורך הריאיון,
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5