363 הזכות למימוש ערכים של אנשים עם מוגבלות, כמממשים ערכים על אף מוגבלותם. לאלו נוספת סטיגמה חברתית העלולה לייצר התנגדויות. כך, לדוגמא, עשויה לעלות ביקורת כנגד שילובם של אנשים עם מוגבלות שכלית במסגרות התנדבותיות שונות, מתוך חשש שהשתתפותם תייצר הכבדה על המערכת, על מושאי ההתנדבות ועל האנשים עם המוגבלות עצמם. נוכח חסמים אלו חורג מימוש הערכים מגדר חירות וחופש פעולה, ומהסביבה נדרש לגייס משאבים משלה. מימוש הערכים מתפרס לקטגוריית זכות המקימה חובה. הכרה בהיותם של אנשים עם מוגבלות בעלי ערכים ושאיפות ככל אדם אחר, מצויה בקטגוריית החירות. כך גם הסרת החסמים הסטיגמטיים, המגבילים את חירותם של אנשים עם מוגבלות לממש ערכים. אך ככל שמדובר בציפייה מהסביבה להקצאת משאבים לתיווך, להנגשה וליצירת פלטפורמות שיאפשרו מימוש שאיפות ערכיות של אנשים עם מוגבלות – כאן ניתן לטעון, כי מימוש הערכים נכנס לעומק קטגוריית הזכות, המקימה חובה על הסביבה. מול אותה זכות עולות הזכויות המתחרות וסוגיית גבולות המשאבים. על מנת לבחון את היקף הזכות והחובה הנגזרת ממנה, יש לחשוף את הערכים העומדים בבסיס אותה זכות, כאשר מימוש הערכים מבטא את יחסי הגומלין בין ערכים וזכויות, כפי שמציע הראל. בהערת אגב אציין, כי מימוש ערכים דורש לעתים הקצאת משאבים גם בקרב אנשים ללא מוגבלות (זכויות נוספות, המתוארות אצל הראל, מצויות בממשק בין קטגוריית הזכות המייצרת חובה, לבין החירות המקימה העדר זכות לפגוע בה), דוגמת: תנועות נוער, שירות לאומי ועוד, אך הקצאת המשאבים להקמת מנגנונים אלו תהיה מוצדקת בהיותם מועילים מבחינה ציבורית במסגרת איזון הזכויות. כשמדובר באנשים עם מוגבלות, הערכים, העומדים ביסודה של הזכות, כוללים גם השתתפות שוויונית של אנשים עם מוגבלות בחברה ויש לתת לכך משקל – גם אם בהיבט תועלתני התרומה הציבורית אינה מצדיקה את הקצאת המשאבים. קריאת הכיוון בפרק זה, אם כן, היא בראש ובראשונה להכרה בעובדה, לפיה אנשים עם מוגבלות מונעים מערכים ושאיפות, וזכאים לחירות וחופש דת, מצפון ומימוש ערכים ככל אדם אחר – הכרה אשר מתוכה תחול החובה להקצות משאבים, במגבלות האיזון בין הזכויות המתחרות, על מנת לעצב אמצעים לחינוך, תיווך והנגשת ערכים לאנשים עם מוגבלות שכלית.
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5