356 חיה גרשוני אמא של תמרי, שאלתך מטרידה אותי. אכן, למה בגן שלנו, גן חרדי, אנו נצמדים לעיצוב התנהגות, טיפולים רגשיים והפנייה לטיפול תרופתי, ולא ממהרים לעשות שימוש בכלי העבודה התרבותיים המבוססים על ערכים דתיים? האם מלכתחילה אנחנו מצמצמים את חשיפתם של ילדי החינוך המיוחד לעולם הערכים התרבותי? האם אנחנו אמונים על סיפוק הצרכים ותמיכה בתחומי המוגבלות השונים, אך מחמיצים את החינוך לשאיפות ערכיות ורוחניות כחלק מקהילה חרדית? * * * בפרק זה ארצה לבחון, האם וכיצד יכול מימוש ערכים ושאיפות דתיות להוות חלק מאגד זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות בכלל, ומוגבלות שכלית בפרט. אבחן תחילה את הצורך במימוש ערכים, כחלק מפירמידת הצרכים של מאסלו, כאשר נקודת המוצא היא שאדם עם מוגבלות, כמו כל אדם אחר, מחזיק בשאיפות משלו וברצון לצמיחה אישית ורוחנית. לאחר מכן, אדון במונח "זכות" על פי רז והופלד, תוך הבחנה בין "זכות" ל"חירות" וניסיון למקם את מימוש הערכים הדתיים במסגרת המתאימה. אטען כי, לכאורה, החופש לדת ולבחירה בערכים הוא חלק מחירותו של כל אדם, אולם כשמדובר באנשים עם מוגבלות, למימוש הערכים יש סיכוי להתפרס למסגרת זכות המחילה חובה על הזולת, ומשכך, על פי רז, היא אינה מובנת מאליה ותלויה בזכויות מתחרות. לא ייפלא, אפוא, כי האמנה בדבר זכויות אנשים עם מוגבלות, התעלמה מהזכות לחופש דת – זכות המפורשת באמנות אחרות. הדת מתייחסת להתארגנות תרבותית הכוללת ערכים ועקרונות מוסר לצד טקסים וסמלים. אמנם, אנשים עם מוגבלות יכולים לתבוע את זכותם ליטול חלק שוויוני בביצוע טקסים וסמלים באמצעות הזכות לתרבות שעוגנה באמנה, אולם יחד עם זאת, האמנה אינה מציעה בסיס לתביעת הזכות למימוש ערכים ועקרונות מוסר המאוגדים בדת. כפי שיוסבר בחלק זה, ההבחנה בין חירות וחופש דת לבין זכות המקימה חובה, עשויה הייתה, לכאורה, להשפיע על התעלמותה של האמנה מהענקת זכות זו, אולם יקשה לקבל טענה זו, לאור דרישת האמנה להקצות משאבים להזדמנות שווה בתחומי חיים רבים אחרים. סביר להניח, כי ההתעלמות מקורה בגישה סטיגמטית לאנשים עם מוגבלות, שאינה מייחסת להם שאיפות ערכיות מופשטות. בחלק הבא יובאו ממצאים לפיהם, אכן, אנשים עם מוגבלות, בפרט
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5