317 הנגשת השירות הרפואי לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית השתתפות בסדנאות, מראה שיפור בתחומים רבים, ביניהם בהתייחס לכלים והתאמות נדרשות, כמו: תקשורת מול המטופל, העצמת המטופל והכנתו לפרוצדורות רפואיות. השיפור נמצא בעיקר בכל אותם פרמטרים שהם יותר "יישומיים" ופשוטים, כמו, למשל: שימוש בשפה פשוטה, שימוש בג'סטות, מתן חיזוקים מילוליים, הכנה לפרוצדורות הטיפוליות על ידי חשיפה הדרגתית ועוד. גם בהשוואה בין הנתונים המתייחסים למדדים הרגשיים של המשתתפים בסדנאות ובהכשרות, נמצא שיפור לאחר תהליך הלמידה. סביר להניח, כי הכלים היישומיים, בהם התנסו במהלך הסדנה, וכן, עצם החשיפה והדיבור בפתיחות על הנושא, העלו את המודעות של נותני השירות, הביאו לירידה בתחושות אי הנוחות והמבוכה מול האנשים עם מוגבלות, והביאו אותם להעיד על עצמם, שהם יכולים לתת שירות איכותי וטוב לאדם עם המוגבלות. סיכום הצורך להתייחס לאנשים באופן שוויוני יכול להתפרש באופן מטעה כצורך להתייחס לכולם בצורה זהה, אך אין זה כך, התייחסות זהה לכולם אינה מאפשרת מתן התאמות לאנשים הזקוקים לכך. השוויון הרצוי הוא בתוצאה: רפואה איכותית ומותאמת, ולא בתהליך. כפי שציין מייקל ) בסקירת מתן שירותי הבריאות לאנשים עם מוגבלות Michael, 2008( שכלית: חשוב להבחין, כי התייחסות לאנשים באופן שוויוני אין משמעה להתייחס אליהם באופן זהה, והכרות עם החסמים והסרתם היא אבן דרך משמעותית בהנגשת השירות. במהלך פיתוח פרוייקט "שירות שווה" על ידי צוות בית איזי שפירא ) והפעלת הכשרות ברחבי הארץ לעשרות אנשי מינהל וצוותי 2020 (נסים, רפואה, מצאנו, כי הקושי העיקרי במפגש בין נותני ומקבלי השירות נעוץ בדעות קדומות ומחסור בידע וכלים מותאמים בקרב הצדדים, ובכל מפגש הופתענו לגלות כמה מעט נדרש על מנת לאפשר לנותני השירות לגלות בעצמם את החסמים ואף להציע דרכים מקוריות להסרתם. נוכחנו, כי ידע וכלים מותאמים, יחד עם מפגשים בלתי אמצעיים עם אנשים עם מוגבלות, הגבירו את ההבנה והעלו את הביטחון ותחושת הנוחות של המשתתפים לגבי מפגשים עתידיים עם מטופלים עם מש"ה. כמו כן, נחשפנו לעשרות רעיונות שימושיים המתפתחים באופן ספונטאני ונקודתי והמבטאים ככל הנראה תחילתו של שינוי, כמו: שילוט בבית חולים, כאשר לכל מחלקה/ שירות יש הכוונה בצבע אחר, שירות מיסרונים, המודיע ללקוח מתי מגיע
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5