313 הנגשת השירות הרפואי לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית כי במפגש עם האדם יושקע מאמץ לתעד את הצורך שלו בהתאמות הנדרשות, יוקדש זמן להבנה מלאה של צרכיו מנקודת מבטו ככל האפשר. ) קיימו קבוצות מיקוד של Wullink et al., 2009( מספר חוקרים הולנדים אנשים עם מש"ה אשר עברו להתגורר בקהילה. החוקרים ניסו לאתר את החסמים שעמדו בפני האנשים עם מש"ה והעדפותיהם התקשורתיות בבואם לקבל שירות רפואי. חברי קבוצת המיקוד ציינו את הנקודות הבאות כמשמעותיות עבורם: • הרופא צריך לאפשר לי לספר לו על הסימפטומים שלי. • הרופא צריך לשאול אותי שאלות על הסימפטומים שלי. • הרופא צריך להקשיב לי היטב. • הרופא צריך לקחת אותי ברצינות. • הרופא צריך לקחת מספיק זמן לביקור בפועל. • הרופא צריך לחשוב על מה שאני רוצה. • הרופא צריך להסביר ולהדגים לפני תחילת הבדיקה הגופנית. • הרופא צריך לבקש ממני רשות לפני שהוא מדבר עם עובד התמיכה שלי עליי. נקודות אלו יכולות להוות תשתית לבניית מערך הדרכה לצוותי הטיפול והן כוללות בתוכן התייחסות לזכויות הפרט, מיומנויות תקשורת וידע בתחום המוגבלות וההנגשה. וכפי שאנשים עם מש"ה בעצמם אמרו "אנחנו רוצים – שתסבירו ותקשיבו לנו ולא רק תדברו עם המטפלים שלנו, שתכירו ). גם Northway, 2017( " אותנו כאנשים ותשאלו את נקודת המבט שלנו ), אשר עקב אחר איכות חייהם של 2020 במחקרם של אל-יגון ואחרים ( שנים, הם ממליצים למקד פעילות לקידום 5 צעירים עם מש"ה לאורך הבריאות של צעירים עם מש"ה. לשם כך נדרשת תכנית לרופאים וצוות רב-מקצועי בתחום קידום הבריאות לגבי צרכיהם המיוחדים של הצעירים. הם ממליצים לפתח, בשיתוף עם מומחי הבריאות, תכנית הדרכה לרופאים, שתדגיש הנגשה של מידע רפואי ותאפשר את שיפור התקשורת בין הרופאים, הצעירים והוריהם, וכמו כן, לפתח שרותי מעקב אחר התמדה והמשך טיפול. במקביל להמלצות עבור הצוותים במסגרות הבריאות, ניתן להמליץ גם לאדם עצמו, לצוותים ולבני המשפחה להתכונן לקראת הביקור במערכות הבריאות, על מנת לצמצם את הסבירות לאי הבנות ולתסכול, כפי שיובא להלן.
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5