276 שפי משיח, עדי דוויק-בונר ואמנדה סיני פערים בין שיעורי השכיחות המדּווחים, אך כולם מסכימים, כי הסיכון להפרעה פסיכיאטרית בקרב אנשים עם מוגבלות שכלית הינו גבוה יותר )Werner et al., 2013( מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית. וורנר ואחרים מצאו, כי לאנשים עם מש"ה סיכון גבוה יותר לתחלואה פסיכיאטרית מזה ) מצאו, Bernard & Turk) 2009 הקיים באוכלוסייה הרגילה. ברנארד וטרק שכשליש מהילדים והמתבגרים עם מוגבלות שכלית קלה, או עם הנמכה קוגניטיבית, סובלים גם מבעיות בתחום בריאות הנפש. הוקמה היחידה לאבחנה כפולה בבית איזי שפירא, בשיתוף 2009 בעם ביה"ח שניידר. יחידה זו קמה בעקבות מפגשים עם משפחות וגורמי טיפול, שהתקשו פעמים רבות למצוא מענה פסיכיאטרי מותאם, במסגרות שנות קיום היחידה, נצבר ניסיון 11 הכלליות המטפלות בבעיות נפשיות. ברב בטיפול בילדים ומבוגרים עם אבחנה כפולה, בני משפחותיהם והצוות המטפל בהם. עד הקמת היחידה, משפחותיהם של תום ומיכל היו מוצאות את עצמן מכתתות רגליים בין הפסיכיאטר בקופת החולים, עו"ס הרווחה וגורמי טיפול נוספים. סביר להניח, כי גורמים אלה היו עושים מאמצים גדולים לדבר אחד עם השני ולעבוד בשיתוף פעולה, אך לא תמיד האמצעים והמשאבים שעמדו לרשותם אפשרו עבודה משותפת זו. במקרים הפחות טובים, הפסיכיאטר בקהילה היה פוגש את תום לפגישת הכרות, ובה, סביר להניח, תום היה מתקשה לשתף פעולה ולהביע את עצמו. וכך, ייתכן שהפסיכיאטר היה מוותר על יצירת קשר והיה ממליץ על טיפול תרופתי. לחילופין, ייתכן שהיה פותר את הסימפטום עמו הגיע תום, באמירה: "זה קורה אצל אנשים עם מוגבלות שכלית". כשמיכל הייתה מגיעה לפסיכיאטר, סביר להניח, שהוא לא היה חושב להפנותה לפסיכותרפיה. . רקע תיאורטי 2 הספרות המקצועית בנושא של מש"ה משקפת את העיסוק של אנשי המקצוע מתחום בריאות הנפש, המטפלים באנשים עם מוגבלויות, בקשיים הרגשיים שמטופליהם חווים. בניגוד לסברה אשר רווחה בשנים קודמות, כי אנשים עם מש"ה אינם מתמודדים עם קשיים רגשיים ולמעשה "מחוסנים" מפני בעיות של בריאות הנפש, מזהים אנשי הטיפול דווקא פגיעות יתר נפשית בקרב מטופלים אלה. העבודה הטיפולית היומיומית מלמדת אותנו, כי למוגבלות שכלית השלכות רבות על האדם ועל משפחתו מבחינה פסיכולוגית וניתן להבחין,
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5