264 רונית ארגמן א. אנשים עם מש"ה מושפעים מאירועי הפגיעה ועשויים לחוות טראומה ואף לפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית והפרעה מורכבת. הטראומה המינית עשויה להיות, לעיתים, חלק ממכלול רחב יותר של חוויות חיים שליליות, טראומות נוספות וטראומה ראשונית, הקשורה לקיום המוגבלות. לעיתים, קיים חשש בחשיפת הפגיעה, בעיקר כאשר מדובר בדמות מוכרת, או בדמות בה האדם תלוי, או כאשר היה איום כלשהו. לא תמיד קיימת הבנה של הפגיעה ומשמעותה החוקית והחברתית, בשונה מחוויית הפגיעה והטראומה, העלולה להתלוות אליה: קשיי הסתגלות, תקשורת והבנה, העלולים להשפיע, למשל: מסירת מידע לא רלבנטי / אסוציאטיביות, קשיי זיכרון, ארגון ושליפת מידע, תיאור המידע והשלמת חוסרים על פי תפיסת הפרט, שפת גוף והבעות פנים "אחרות", רמות גבוהות של לחץ, מתח, חרדה, קושי בוויסות עצמי ושליטה בדחפים ואף תיתכן התנהגות לא מותאמת. תהליכי אבחון של מצבי הטראומה והשלכת הפגיעה ופגיעות אחרות מחייבת זהירות רבה בפירוש מאפיינים התנהגותיים ופסיכולוגיים. ב. קיימת יכולת, להפיק מטיפול מותאם, להפחתת תסמינים הקשורים לטראומה ופסיכופתולוגיה ושיפור איכות החיים. עם זאת, יש לזכור, כי החוסן בקרב חלק מאוכלוסייה זו עשוי להיות ירוד יותר ומצריך תשומת לב ורגישות רבה בתהליך הטיפולי. הליכי הטיפול עשויים לכלול התערבות פרטנית/קבוצתית, אולם, יש להביא בחשבון את אפיוני האוכלוסייה והתאמה של כל פרט לשיטת טיפול לפי רמת התפקוד, סגנון למידה, מצב רגשי, יכולת חברתית ועוד. ג. תוכניות טיפול בנפגעי פגיעה מינית מבוססות על תוכניות טיפול הקיימות לאוכלוסייה הרחבה, אולם מחייבות התאמה למאפייני האוכלוסייה עם מש"ה בכלל ובאופן ספציפי לאדם המטופל, יכולותיו וקשייו ואפיוני הסביבה , טיפול פסיכותרפויטי CBT, EMDR- שבה הוא חי. מדווח על שימוש ב ודרכי התערבות אחרות, אולם קיים חוסר במחקר ברור על קבוצות גדולות להערכת היעילות. בשל המוגבלות השכלית תהליכי הטיפול הם, לעיתים, איטיים ביותר ומצריכים חזרתיות מרובה. מודגשת החשיבות של התאמת השפה, תרגול באמצעות משחקי תפקיד ושימוש בכלים מגוונים קונקרטיים .)Stobbe et al., 2021( וחווייתיים ד. התייחסות מערכתית – הורים, בני משפחה ואנשי צוות – הן כגורמים תומכים והן כגורמים המושפעים גם הם מהפגיעה המינית והשלכותיה.
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5