254 במקרים של פגיעה מינית בקטינים וחסרי ישע – הגדרות שונות מדגישות את התלות המבנית, הפיזית והרגשית של הנפגע, בתוך המשפחה ומחוצה לה, וחוסר היכולת/יכולת מוגבלת לתת הסכמה מודעת ומדעת .)2003 למגעים ויחסים מיניים (ארגמן, על פי מחקרים שונים בעולם, שכיחות פגיעה מינית בקרב אנשים עם מש"ה בהתייחס למבוגרים 7-34%- כאשר מדובר בילדים, ו 14-32% נעה בין ), אחד Tomsa et al., 2021( ). לפי טומסה ואחרים Byrne, 2018( מכל שלושה אנשים עם מש"ה נפגע מינית. אפיוני הפגיעה המתוארים בקרב אנשים עם מש"ה קשים יותר מאשר של אחרים ללא מוגבלות Lumley & Miltenberger, 1997; Mansell & Sobsey, ;2003 (ארגמן, . בשל פערים גדולים בין המחקרים יש קושי לקבוע את הקשר 2)2001 בין מין הנפגע (נשים/גברים) לפְּגִיעּות, אולם נראה, כי בני שני המינים נמצאים בסיכון גבוה לפגיעה מינית. בהתייחס לקשר בין רמת התפקוד ) מציינים, כי Tomsa et al., 2021( והפְּגִיעּות המינית, טומסה ואחרים ככל שרמת התפקוד גבוהה יותר, הסיכון לפגיעה עולה. קיים תת-דיווח וקושי של אנשים עם מש"ה לדווח על אירועי הפגיעה. לפי גיל-לריו ואחרים מגברים עם מש"ה 2.78%- מנשים ו 9.4% ), רק Gil-Llario et al., 2019( דיווחו באופן עצמי על פגיעה. תת-הדיווח קשור למשתנים רבים, כגון: קושי בהגדרת האירוע כפגיעה; קשיי תקשורת; חשש לחשוף את הפגיעה בפומבי; איום מצד הפוגע לא לספר; פחד שלא יאמינו לתלונה; קשר משמעותי עם הדמות הפוגעת; רמת תפקוד נמוכה. בהתאם, שכיחות ההעמדה לדין על פשעים אלה נמוכה בהרבה מאשר בפשעים המבוצעים .)Byrne, 2018 ;2002 נגד אנשים ללא מוגבלות (בריין, גם בישראל חסרים נתונים מדויקים וזמינים להיקף תופעת הפגיעה המינית באנשים עם מוגבלות בכלל ומש"ה בפרט. במחקר שנערך בקרב אוכלוסייה מבוגרת של דיירי מעונות פנימייה עם מש"ה ברמות תפקוד קל ) מהנבדקים דיווחו על פגיעה מינית בעברם, 49.5%( ובינוני – כמחצית מהנפגעים דיווחו על ריבוי פגיעות/פגיעות חוזרות. נתונים אלו 85% ומעלים חשש, כי מי שנפגע פעם אחת, מועד להיות קורבן חוזר לפגיעות נוספות (רה-ויקטימיזציה). שכיחות הפגיעה בקרב גברים ונשים הייתה זהה, חלק מהפגיעות התקיימו בילדות וחלק בבגרות, חציים בקהילה והשאר במסגרות הדיור. מרבית הפגיעות בוצעו בידי גברים – אנשים עם רונית ארגמן
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5