37 הקונצ'רטו פותח במנגינה רוסית פשוטה לכאורה, המציגה את אחת המלודיות המכשפות של המלחין. רחמנינוב שומר את הזיקוקים והלהטוטים למועד מאוחר יותר, עת נשמעים רעיונות חדשים והפרק הופך לקצבי ומורכב יותר ויותר עד להתפרצות רגשית שאחריה מגיעה רגיעה מסוימת וקדנצה בנגינת סולו של הפסנתר (קיימות שתי גרסאות אלטרנטיביות לסולן – האחת כוללת התחלה קלילה ונמרצת יותר ואילו השנייה כבדה יותר וקודרת יותר). בהמשך מופיע שוב הנושא הראשון ולאחריו קודה קצרה המסיימת את הפרק באופן מאופק. הפרק השני, האינטרמצו, מתחיל באיפוק ובפאתוס ההופך לדרמטי יותר ויותר עוד לפני כניסתו של הפסנתר. הנושא המרכזי שולט ברובו, למעט קטע קצר מהיר ושובב יותר המופיע לקראת סופו של הפרק. האוירה נעה בין מלנכוליה לפרצי רגש גדולים. קדנצה קצרה ומבריקה של הפסנתר מובילה ישירות אל הפרק האחרון, הצבעוני, ומלא הצלילים, המציג מיד את הנושא הראשון המהיר והקצבי בנגינת הפסנתר. קטע רצוף באקורדים מחזיר את הטמפו שנשמע בתחילת הקונצ'רטו, ואחריו מוצג נושא מלודי שירתי. בהמשך מופיע קטע נרחב, ריקודי ואוורירי מאוד באופיו אשר כולל בתוכו אזכור לנושא המלודי מן הפרק הראשון. לאחר מכן התזמורת ממשיכה במעבר ההולך והופך יותר ויותר דרמטי לקראת חזרה לנושא הראשון. בהמשך, בונה רחמנינוב מתח הולך וגובר עד לשיא בקדנצה לפסנתר המזכירה צלצולי פעמונים. אחריה משלבים הפסנתר והתזמורת את כוחם יחד בנושא מג'ורי בעל גוון מלכותי מלא פרץ רגשות המביא לקודה מלאת ברק המסיימת בחגיגיות את היצירה. טל סחרובכתב: אירוע פתיחה
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5