ירחון ההתאגדות הישראלית לברידג' סיקור תחרויות 40 משנה לשנה, יותר ויותר חברים שואלים אותי: למה בארה”ב. אין דברים כאלה. Nationals אתה לא בא לאז השנה בעקבות הצעה שקיבלתי מחברה בארה”ב, החלטתי לשלב את חגיגות יום ההולדת עם סיפוק הסקרנות, כי אם כולם אומרים – כנראה שחייבים לנסות. אז מעבר לשוק הראשוני כתוצאה מכמות השחקנים (באלפים) וריבוי התחרויות, מה אגיד לכם – נדהמתי. ,80 ואולי אפילו בשנות ה- 90 בישראל בשנות ההפסטיבלים היו יותר מאורגנים. למשל, בתחרויות הקבוצות הופתעתי אחרי הסיבוב הראשון לראות את כולם מצטופפים. כשהתקרבתי הבנתי שמזינים תוצאות, ממלאים פתקים, ולפי הפתקים מושיבים כל פעם שתי קבוצות לסיבוב הבא. רבע שעה, אם לא יותר, בין סיבוב לסיבוב. ברדק שלם, תוצאות לא נכונות ומה לא. הלם מוחלט. ביקשתי לפגוש חברים מהאינטרנט. אחרי שהבנתי שאין שום רשימה בה אתה יכול למצוא שחקנים, הפנו אותי למנהלי תחרויות – אולי הם מכירים. הזוי. כמובן שלא פגשתי את מי שרציתי. והתחום הקרוב לליבי – שדכנות. שדכן במתכונת מלאה שרק יושב ואומר לך לשים פתק על הלוח, אולי מישהו יפנה. נו איך אומרים בסרט: “יש לך עוד הרבה מה .2025 ללמוד, נמרוד”. ארצות הברית בואכה אבל בסך הכול החוויה מרתקת. אתה משחק עם ביל גייטס ועם כל השחקנים הגדולים בעולם, כי כולם שם. פוגש חברים ותיקים שעברו לארה”ב. רמת המשחק גבוהה, ואפילו בשידוך של הרגע האחרון של שותפתי למשחק. התחברנו לזוג אמריקאי וביחד שיחקנו מצוין וכבשנו את המקום הראשון בתחרות קבוצות (לא מרכזית אמנם, אבל תמיד כיף לזכות). בלאס וגאס Nationals חוויות מה- // יוסי פרנק
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5