53 )1942( 8 , אופוס 2 ): סונטה לפסנתר מס' 1996–1919 מיצ'יסלב ויינברג ( I. Allegro II. Allegretto III. Adagio IV. Vivace ויינברג היה מלחין ופסנתרן פולני, לימים רוסי וסובייטי. נולד בוורשה להורים שעבדו בתיאטרון היידיש והיה מוקף במוזיקה משנותיו הראשונות. עוד בגיל צעיר למד בעצמו נגינה בפסנתר, ובהמשך הצליח לרכוש מיומנות שאיפשרה לו להחליף את ניגן עבור יוזף הופמן, שהציע ללמדו במכון קרטיס 1938 אביו כמנצח בתיאטרון היהודי בוורשה. בתקופה זו התחיל להלחין. בבפילדלפיה, אך ויינברג סירב כי רצה להתמקד בהלחנה. הוא נמלט מוורשה ברגל והגיע לברית המועצות, שם הפך לחבר , גילה שמשפחתו נרצחה במחנה הריכוז 1966 קרוב ושותף של דמיטרי שוסטקוביץ'. בביקורו היחיד בפולין לאחר המלחמה, בטרווניקי. הסונטה נכתבה זמן קצר לאחר בריחתו, בזמן שחי בטשקנט (אוזבקיסטן). היצירה משלבת רגש עמוק עם טכניקה וירטואוזית, והיא מאזנת בין הגרוטסקי ללירי, עם מקצבים מוטוריים המזכירים את פרוקופייב אך עם "צל הרמוני" ייחודי לויינברג. היא משלבת השפעות יהודיות ורוסיות, מנגינות כליזמר/פולקלור, עם מבנים קלאסיים וקונטרפונקט. )1922( 2 ): סוויטה לפסנתר, אופוס 1944–1893 פרנץ וייס ( I. Traum II. Tanz III. Idylle IV. Arabeske וייס היה פסנתרן ומלחין הונגרי. הוא למד בקונסרבטוריון הלאומי והצטיין בנגינה בפסנתר ובקומפוזיציה. לאחר מלחמת והצטרף לקהילה של מהגרים מוזיקאים. שם 1920 העולם הראשונה והתגברות האנטישמיות בהונגריה, עבר לאמסטרדם בבנה קריירה כפסנתרן, מורה ומלחין, המבצע בעיקר את היצירות שכתב, וזכה להכרה כפדגוג מוערך לפסנתר. הוא היה מלחין פורה מאוד וכתב עשרות יצירות לפסנתר ויצירות להרכבים קאמריים, אך רוב יצירותיו לא פורסמו. במהלך הכיבוש הנאצי . בדומה להילסום וסמיט, רוב המוזיקה שלו אבדה. 1944 נרדף כיהודי, גורש לווסטרבורק ולטרזין, ונרצח באושוויץ בוייס היה פסנתרן של "האסכולה הישנה", והמוזיקה שלו משקפת את המסורת הרומנטית הגדולה. הסוויטה עשירה, תובענית מבחינה טכנית ואקספרסיבית מאוד, ומזכירה את עולמות הצליל של ליסט ורחמנינוב. היצירה היא תזכורת למסורת הווירטואוזית שהושתקה במחנות. מלחינים יהודים
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5