אין אנחנו יודעים לצורך מה ובהזמנת מי הלחין מוצרט את הטרילוגיה. להניח שתשוקת ההלחנה לבדה הניעה אותו לא סביר, כי במצוקתו היה רחוק מעשיית אמנות לשם אמנות. עוד נושא בלתי מחוור הוא הכינוי "יופיטר", כמופיע לראשונה . סוברים כי פיטר סלומון, מוזיקאי-אמרגן 1819 בתיעוד מפסטיבל אדינבורו של גרמני יושב לונדון, טבע את הכינוי למטרות שיווק. מכל מקום, הדורות מהללים את הסימפוניה, ובין "כביר", "אלמותי" ו"אלוהי", גם "יופיטר" הוא ש ֵֵם טוב. , בצורת הסונטה, נפתח בשלושה אקורדי דו-מז'ור מלכותיים, ומיד הפרק הראשון אחריהם אנחה נרפית. שני קטבים אלה מסמנים את גבולות הפרק. בתום הצגת נושא א', מוצרט משלב מנגינה קלילה שגנב מאריה קונצרטית של עצמו - "נשיקת יד". אריה פשוטה אך מאפשרת הברקות תזמור. ,andante cantabile , אטי ומעומעם-מיתרים, "מ ְְה ַַל ֵּּך לו תוך כדי שירה", הפרק השני ככותרתו. גם פרק זה הוא בצורת הסונטה, אך משקלו משולש ונגרעים ממנו הטימפני והחצוצרות. את השירתיות העורגת מלוות הרמוניות דיסוננטיות, המעניקות לפרק מתח ואופל. , מינואט, הוא עיבוד משוכלל של מחול לֶֶנדלר אוסטרי, והטריו צופן הפרק השלישי גרסה מינורית של מוטיב הק ְְרֶֶדו הקתולי - דו, רה, פה, מי - המופיע כבר בסימפוניה ) והנה הוא גם פה. סביב המוטיב הזה וסביב שלוש 8 הראשונה של מוצרט הילד (בן תמות נוספות מוצרט בונה - במהלכים פוגאליים ובמהירויות מסחררות - את פרק הסיום המהולל, "שיש לשמוע ולא לדסקס", כמאמר המבקר שומאן. *לא לחינם הכל מדברים על הפינאלה. בארצות הדוברות-גרמנית היצירה קרויה "הסימפוניה עם הסוף הפוגאלי".
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5