במרוצת המאה התשע־עשרה שטפו גלים של רגש לאומי חלקים נרחבים באירופה. רגשות אלה היו עזים במיוחד בבוהמיה (שהיתה אז חלק מהאימפריה האוסטרו־הונגרית), מולדתו של סמטנה. המוזיקה שהלחין היתה שונה באופן מובהק מהמוזיקה של מלחינים מווינה או מהמחוזות הגרמנים ואי לכך הוא נחשב לאבי האסכולה הצ'כית הלאומית במוזיקה ולאחד משני מייצגיה המובילים, לצידו של אנטונין דבוז'ק. את הצלחותיו הראשונות נחל סמטנה לא במוזיקה סימפונית אלא דווקא בתחום האופרה, אולם כיום נותרה רק "הכלה המכורה" ברפרטואר של בתי האופרה. נאלץ סמטנה להתמודד עם חרשותו 1874־ ב ההולכת וגוברת והתפטר ממשרתו כמנהל מוזיקלי של בית האופרה בפראג. ללא שהות שב לעסוק בפרויקט שהחל שנתיים קודם לכן, הלחנת מחזור של פואמות סימפוניות שכותרתו "מולדתי". חלק מהיצירות במחזור היו אמורות להתבסס על אגדות בוהמיות ועל ההיסטוריה של בוהמיה וחלקן האחר על יפי הטבע של חבל ארץ זה. עוד בטרם השלים את הפואמה הראשונה בסדרה איבד לחלוטין את יכולת השמיעה. ולטבה היא הפואמה השנייה והידועה ביותר מבין שש הפואמות הסימפוניות המרכיבות את המחזור ) והיא מתארת את 1874-79 (שחובר בשנים הנהר ולטבה (מולדבה). סמטנה החל להלחין והשלים אותה בתוך 1874 בנובמבר 20־ אותה ב שלושה שבועות בלבד. ביצוע הבכורה התקיים .1875 באפריל 4־ בפראג ב במכתב למו"ל שלו תאר סמטנה את היצירה במילים אלה: "שני מקורות מים זורמים ביערות בוהמיה, מימי האחד חמים וסוערים ומימיו דקות 15־ כ ולטבה, פואמה סימפונית מתוך "מולדתי" )1884-1824( בדז'יך סמטנה של האחר קרים ושלווים. גליהם, הקולחים ושוצפים בין הסלעים, בוהקים תחת קרני השמש ומתמזגים לנחל אחד, ולטבה. הנחל, המתפתל בעמקים, מתרחב ומתעצם והופך לנהר של ממש. הוא עובר ביערות המוצלים, שקולות ציד עליזים בוקעים מהם, וצלילי הקרן של הציידים הולכים ומתקרבים. הוא זורם דרך שפלות ושדות מרעה מוריקים, שם חוגגים חתונות בשירים ובמחולות. לעת לילה, נימפות היער והמים מתהוללות בין גליו הבוהקים. במימיו משתקפות מצודות וטירות למכביר - עדות לעידן אבירים רב הוד שהיה ואיננו ולתהילה צבאית שפסה מן העולם. באשדות יוחנן הקדוש מואצת זרימת הנהר, הוא שוצף במפלים, סולל דרך למימיו הקוצפים בין תהומות ומצוקים, זורם בנחת ובהדר לעבר פראג, שם מקבלת את פניו טירת וישהראד העתיקה, ונמוג לאיטו במרחק". קשה להתעלם מהדמיון בין הנושא הראשי של ולטבה ו"התקווה", ההמנון הלאומי של ישראל. מקורה של נעימה זו אינו שיר עממי צ'כי - אם כי הפכה פחות או יותר לשיר כזה בעקבות השימוש בה ביצירתו זו של סמטנה. לאמיתו של דבר, מקורה בשיר עם שוודי, שנכלל במחזהו של פ' ). סמטנה הכיר 1846( " א' דהלגרן "אנשי ורמלנד ;)1855-61( את המחזאי בשנות שהותו בשוודיה למעשה, גיסתו של דהלגרן היתה תלמידתו של סמטנה בגטבורג. ייתכן ולא הכיר את אסופת המוזיקה העממית שבה מצא דלהגרן את הנעימה, אך לבטח הכיר את המחזה ואת השיר המפורסם ביותר שבו, "הו, ורמלנד, מה יפה את!" אורלי טל
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5