עד כמה שכיום הדבר עשוי להישמע משונה, בראשית המאה התשע־עשרה טרם "הומצא" הרסיטל לפסנתר יחיד: הפסנתרנים הווירטואוזים של התקופה הופיעו בארמונות ובמעונות פרטיים, או בקונצרטים כליים וקוליים "מעורבים", בליווי תזמורת. מלחין־פסנתרן צעיר כשופן, שרצה לבסס את המוניטין שלו, היה צריך לחבר יצירות לשימושו האישי, במיוחד יצירות־ראווה וירטואוזיות שיבליטו כראוי את כישוריו כמבצע. כך בדיוק נוצרו שני הקונצ'רטי לפסנתר (וארבע יצירות נוספות לפסנתר ולתזמורת) מאת שופן. הקונצ'רטי מייצגים את שופן במיטבו, יש בהם מלודיות הזורמות בחופשיות ומורגשים בהם ביטחון מתגבר וייחוד סגנוני. קשה להאמין ששני הקונצ'רטי חוברו לפני יום הולדתו העשרים של המלחין. הקונצ'רטו ב־פה מינור אמנם מוספר כשני מבין שני הקונצ'רטי, בשל תאריך הוצאתו לאור, אך הוא בעצם המוקדם מביניהם ונועד להופעתו הפומבית הראשונה של שופן בוורשה. הצלחתו הייתה מיידית, והעובדה שהצלחה זו נועדה להימשך הפכה אותו לנכס צאן ברזל ברפרטואר של פסנתרנים רציניים. ביקורת נלהבת מאותה תקופה חושפת את הקשר הבלתי ניתן לערעור בין נגינתו של שופן והמוזיקה שלו: "העדינות הראויה לציון של מגעו, זריזות האצבעות שלא ניתן לתארה, צבע הצליל העילאי שלו, העשיר כל כך במבע, הבהירות שאין לה אח ורע ויצירותיו המקוריות כל כך… מגלים וירטואוז יוצא דופן עד מאוד, הצץ במפתיע, כאחד מכוכבי השביט הבוהקים ביותר באופק המוזיקלי." שופן הלחין תוך כדי נגינה, דבר זה מסתבר מן הסגנון האלתורי של תפקיד הפסנתר, הזרימה העשירה של רעיונות מוזיקליים הנחשפים על פי רוב באופן סקוונציאלי, והעדינות של האלמנטים הקישוטיים, ההופכים יותר ויותר תמטיים ובעלי משמעות אמיתית. הדבר ברור גם מאי־ההתאמה היחסית שבין התזמור לבין התפקיד המשני שניתן לתזמורת. עם זאת, מבקרים רבים הסכימו כי התזמור של שופן אינו לוקה בחסר, אלא "אך ורק נעדר יומרנות ומהווה ליווי הולם לכתיבתו לפסנתר". כך, אחרי התצוגה התזמורתית הקצרה של הפרק הראשון, הגיבור העיקרי והיחיד של "דרמה" זו, הפסנתר, נושא את המוזיקה הלאה בלא הפרעה באמצעות הרחבה ספונטנית של חטיבת התצוגה. סגולתו הגדולה ביותר של שופן כמבצע היתה רגישותו; אי לכך, התפתחותו של הפרק אינה דרמטית באמת, אלא מעין פרשנות של הרעיונות המוצגים. , מעיין בלתי פוסק של ליריות לרגטופרק ה אינטנסיבית, זכה להערצתם של שומאן ושל ליסט כהתגלמות הפרק האיטי החלומי של התקופה הרומנטית. הפרק נכתב בהשראת האהבה שרחש שופן לזמרת הצעירה קונסטנציה גְלַדוֹבְסְקָה, ויש בו דמיון רב לסגנונו בנוקטורנים, מאחר שהוא מורכב מנעימה ממושכת המנוגנת ומעוטרת ביד ימין על רקע ליווי מתערסל וניטרלי יותר ביד שמאל. הצלילים הפולנים בפרק המסיים נובעים מז'אנר מלא רונדו האהוב על שופן ובנויים כ מזורקהה חיים. הם מהווים עדות לכך שלמרות ביטויים של יאוש בנוסח בַּיירוֹן, שהיו אופנתיים באותה דקות 30־ כ ב־פה מינור לפסנתר 2 ' קונצ'רטו מס 21 ' ולתזמורת, אופ )1849-1810( פרדריק שופן מאסטוזו לרגטו אלגרו ויווצ'ה
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5