בסוף המאה השמונה־עשרה אהב הקהל הווינאי אופרות איטלקיות מעל לכל, והאופרות של מוצרט זכו רק להצלחה מוגבלת. כך, למשל, נתקבלה האופרה המוצרטית "נישואי פיגרו" בתשואות מאופקות 1786־ בבכורתה בווינה ב למדי. בפראג, לעומת זאת, לא היה סייג להצלחתה של אותה היצירה, כאשר בוצעה שם מקץ חודשים מועטים. מוצרט אף הוזמן להתארח בארמונו של אחד מאצילי פראג בתנאים משופרים בהרבה בהשוואה לתנאיו בווינה. הוא בחר לשהות זמן־מה בפראג, ושם כתב את האופרה הבאה שלו עבור בית האופרה של 1787 פראג, "דוֹן ג'וֹבָני". הצגת הבכורה בשנת זיכתה את מוצרט בהצלחה ללא תקדים. מעלליו של ההולל מסביליה, הידוע בשמות דון חוּאן (במקורו הספרדי), דון ז'וּאן (בנוסח הצרפתי שקנה לו אחיזה בלשונות רבות) או דון ג'ובני (בגירסתו האיטלקית), שימשו כחומר ליצירות רבות בספרות של רוב עמי אירופה, ומקורם בפולקלור הספרדי. לוֹרֶנְצו דָה פּוֹנְטֶה ), שכתב את הליברית גם לאופרות 1838-1749( "נישואי פיגרו" ו"כך עושות כולן" מאת מוצרט, הוא שהציע את הנושא למוצרט ואף כתב את הליברית. המוזיקה של מוצרט ערֵבה לאוזן וקולחת - אך למראית עין (ולמשמע אוזן) בלבד. למעשה משקפת המוזיקה את מלוא הקשת של רגשות אנוש: אהבה, שנאה, קנאה, אכזבה, עצב, שמחה, פחד, נקמה - אין כמעט רגש אנושי הנעדר ממנה. גם הדמויות מאופיינות כל אחת דקות 9־ כ 527 ' הפתיחה לאופרה "דון ג'ובני", ק )1791-1756( וולפגנג אמדאוס מוצרט באמצעים מוזיקליים פשוטים ומקובלים, אך השימוש בהם מתוחכם ביותר. הפתיחה ל"דון ג'ובני" כוללת חידוש של מוצרט, התורם לאינטגרליות הדרמטית של האופרה: היא מוליכה הישר אל התמונה הראשונה ללא הפסקה (לימים חיבר מוצרט סיום נאות לפתיחה לשם השמעתה בנפרד באולמות הקונצרטים). הפתיחה מתחילה במבוא איטי וחגיגי, המבוסס על נושא הסעודה האחרונה בסוף האופרה. הנושא לובש אופי יותר דרמטי, אינטנסיבי, נמרץ ותוסס בפיתוחו, ומבסס בכך את אווירת האופרה כולה. אורלי טל
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5