כתב שומאן ביומנו האישי: 1853 בספטמבר 21־ ב "התחלתי לכתוב יצירה לכינור". בימים שלאחר 1־ מכן רשם ביומנו כי הוא יוצר במרץ רב וב באוקטובר כתב: "הקונצ'רטו לכינור גמור". יומיים לאחר מכן ציין כי הקונצ'רטו החדש "מתוזמר במלואו". הימים בהם הולחן הקונצ'רטו היו מן הטובים והפוריים שהיו לשומאן. יוהנס ברהמס ביקר את השומאנים, הוא וקלרה ניגנו בפסנתר יצירות שלו ושל שומאן ואִלתרו רבות, והשלושה גם שרו משיריו של ברהמס. הדים לאווירה זו נשמעים בבירור בקונצ'רטו לכינור, כדברי שומאן: "הוא משקף רצינות מסוימת - עם רגעי עליזות חבויים ברקע". הכתיבה לכינור לא היתה מטלה קלה עבור שומאן. הכלי שבו שלט היה הפסנתר. אולם הוא שמע את נגינתו של יוזף יואכים הצעיר שהיה בן חסותו של מנדלסון בלייפציג, בעת שניגן בפסטיבל הריין הדרומי, התרשם ממנו עמוקות והחליט לכתוב את הקונצ'רטו עבורו. הלה אמנם ביצע את תפקיד הסולו בנסיבות פרטיות אולם שאיפתו של שומאן כי הקונצ'רטו יבוצע בשלמותו בדיסלדורף, מקום מושבו באותם ימים, לא התגשמה משום שבדיוק באותה עת חדל לנצח על התזמורת המקומית בעקבות סכסוכים בינו לבין התזמורת וכן בשל בריאותו הרופפת. הקונצ'רטו בנוי משלושה פרקים במתכונת המסורתית של הקונצ'רטו הקלאסי: מהיר - איטי - מהיר. את הפרק הראשון פותחת התזמורת בנושא נפלא בצבעים כהים, המנוגן בשקט ובמהרה מתחזק. הנושא השני הוא כה לירי, עד כי אף יוזף יואכים דיבר עליו באהדה. האזכור המחודש של החומר הפותח מוביל אל כניסת הכינור הסולן בנושא הראשון, המקבל בפיתוח אופי של פנטזיה מלאת מרץ. כניסתו של הסולן ברפריזה (חזרה) נעשית בבִטחה ובברק. בנושא השני, השב בסולם רה מז'ור, טבוע חותמו האישי ביותר של שומאן. הפרק השני הוא איטי וקצר ביותר ופותח אף הוא באווירה כהה עם כלי הקשת הנמוכים, הקרנות והבסונים. חלק מן הצ'לי מנגנים מוזיקה חסרת מנוחה בסינקופות (הדגשות שאינן במקומן הטבעי בתיבה). לכך מוסיף הכינור הסולן נעימה איטית ולירית ונוצר דו־שיח רבגוני בין נגינת הכינור לזו של הצ'לי. לקראת סוף הפרק שבה נעימת הסולו בסולם מינורי, ויוצרת טרנספורמציה מרגשת מאוד. פרק זה אופייני מאוד לכתיבה האינטימית של שומאן. כמעט לכל אורך הפרק התזמור הוא בעל אופי קאמרי והוא זה אשר מייצג את אופיו המוזיקלי האמיתי ביותר של המלחין. הצ'לי מובילים אל הפרק השלישי בנושא המנוגן בסינקופות מואצות. פרק זה כתוב במפעם איטי יחסית לפרק סיום של קונצ'רטו, בסגנון של פולונז. זהו פרק מרתק, שבו הצ'לי מנגנים את הנושא הסינקופי מן הפרק השני, וזה מטיל את צילו על החגיגה. החזרות הרבות של הכינור הסולן מוסיפות צבע וברק של פנטזיה ומתעלות מעל האווירה הכהה של הצ'לי. 1937 הקונצ'רטו יצא לאור בגרמניה רק בשנת בניגוד להוראה מפורשת של קלרה שומאן ובתה אז'ני, היחידה מבין ילדי השומאנים שנותרה בחיים, שמחתה קשות נגד ההוצאה לאור של היצירה, בכותבה במאמר: "לעולם לא אשכח את הרגע בביתנו בפרנקפורט, כאשר אמי באה לראותנו עם הבעה של רגשות סוערים מודחקת על פניה: 'כרגע סיכמתי עם יואכים ויוהנס שהקונצ'רטו לא יצא לאור, עכשיו או בכל זמן אחר. יש בינינו הסכמה מלאה בנושא'." לא יפלא, איפוא, כי ביצוע הבכורה שלו אף הוא בנובמבר 26־ התעכב והוא בוצע בברלין רק ב של אותה שנה. צילי רודיק דקות 31־ כ קונצ'רטו ב־רה מינור לכינור ולתזמורת )1856-1810( רוברט שומאן בחוזקה, במִפעם (טמפו) לא מהיר מדי לאט ערני אך לא מהיר
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5