"אגמונט", מחזהו של יוהן וולפגנג פון גתה ), מתרחש בארצות השפלה הנתונות 1832-1749( תחת עול הכיבוש הספרדי. הגיבור הראשי, אגמונט, אציל פלמי, מקריב את עצמו על מזבח החירות: הוצאתו להורג גורמת לבני עמו פנתה אל 1809 להתקומם נגד כובשיהם. בשנת בטהובן הנהלת תיאטרון החצר הוינאי והציעה לו לחבר מוזיקת־לוואי להפקה של מחזה זה. לא זו בלבד שגתה היה נערץ במיוחד על בטהובן, אלא שרעיונות הבאים לידי ביטוי במחזה, כמו שאיפה לחופש ובוז לרודנות, היו קרובים לליבו. וכך, בסתיו של אותה שנה, הוא ניגש בהתלהבות למלאכת חיבור המוזיקה. ביצוע הבכורה של . היות שמדובר 1810 היצירה התקיים בקיץ במוזיקה המלווה הצגת מחזה, אין פלא שהיצירה בשלמותה אינה מושמעת לעיתים מזומנות. עם זאת, הפתיחה, יצירה עצמאית בזכות עצמה, זכתה למקום של כבוד ברפרטואר הסימפוני. גם אם ניתן לייחס למוזיקה משמעויות סמליות, אין לראות בפתיחה זו יצירה תוכניתית לשמה, אלא מבוא מוזיקלי המשרה על המאזינים את אווירת המחזה. ניתן לחלק אותה לשלושה חלקים: היא נפתחת במבוא שמפעמו עצור, וממנו נובע החלק המרכזי סוער ומתוח. בפיתוחם של הנושאים אלגרו - השונים בחלק זה נוצרת דרמה של ממש ובסופו נדמה כאילו נושא אחד מנסה להשתלט בכוח על נושא אחר. אחרי מספר אקורדים שקטים - קודהשל כלי הנשיפה מעץ, עולה ופורצת ה חלק הסיום - שבה מהדהדות שריקותיו של הפיקולו. תחת הכותרת "סימפוניית הניצחון", וכשהיא מסמלת בוודאי את רוחו המורדת של זו ומנוגנת בסיומה של היצירה קודההגיבור, שבה השלמה, כשאגמונט צועד אל מותו. ערן לופו דקות 9־ כ 84 ' הפתיחה ל"אגמונט", אופ )1827-1770( לודוויג ואן בטהובן
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5